פירושים על בראשית 41:26: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

שבע שנים ושבע שנים. כֻּלָּן אֵינָן אֶלָּא שֶׁבַע, וַאֲשֶׁר נִשְׁנָה הַחֲלוֹם פַּעֲמַיִם, לְפִי שֶׁהַדָּבָר מְזֻמָּן כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ לוֹ בַּסּוֹף ועל השנות החלום וגו' בְּשֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת נֶאֱמַר הגיד לפרעה לְפִי שֶׁהָיָה סָמוּךְ וּבְשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב נֶאֱמַר הראה את פרעה, לְפִי שֶׁהָיָה הַדָּבָר מֻפְלָג וְרָחוֹק, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן מַרְאֶה:

ויפתח, עתח את כל אוצרות שבהם תבואה. וישבור למצרים, תחלה מכר להם עד שנודע בארצות כי במצרים תבואה ומכר גם להם. ולשון שבר מבנין הקל נופל על המוכר ועל הקונה, כי הפעולה בזה על שם התבואה שנקראת שבר לפי שהיא שוברת הרעב על דרך ישברו פראים צמאם (תהלים ק"ד) והנה המוכר נותן השבר והקונה לוקח השבר, והפעולה על שניהם. אבל בענין הפעול ממנו אינו נופל אלא על המוכר לפי שהפעולה יוצאת מאתו. ובנין הפעיל ברוב הוא יוצא. ויחזק הרעב, משבאו לקנות לפיכך אמר אחריו וכלה הארץ, כי לפי שרבו הקונים חזק הרעב במצרים, כי לא היה מוכרים להם אלא בצמצום מפני שהיה צריך גם כן למכור בשאר ארצות, ומפני זמן הרעב שיהיה ארוך:

שבע שנים הנה. ולא אמר שבע שני השבע. לזה לבד אינו כדאי שיהי׳ דבר אלהים ביחוד לפרעה. שהרי אין בזה אלא הצלחת המדינה ועשרה ולא הי׳ מתקבל על לב פרעה ברגע זו ולא הי׳ נוח לשמוע עוד. מש״ה לא גלה דבר עד בוא לגלות דבר הרעב. כי הוא נוגע לקיום העולם שלא תכלה הארץ: