פירוש על בראשית 41:39

ויאמר פרעה וכו' אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי וכו'. לכאורה תיבת כל מיותרת והיה די לומר אחרי הודיע אלהים אותך את זאת. ויובן בס"ד כי הנה על מה שאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו וכו' דקדק בזה רבינו מה"רם אלשיך ז"ל דוכי היועץ למלך נתנוהו ורק ישמע חלום לפתור אותו ומי הכניסו לומר ירא פרעה ועוד כי לצבור אוכל אין צורך רק לאיש משתדל ולא נבון וחכם ועוד מה צורך יושת על ארץ מצרים ודי לו יושת להיות אוצר אוכל. ופי' הרב ז"ל שגם זה הוא בכלל פתרון החלום שראה פרעה שהיה עומד על שפת היאור ומן היאור עולות וכו'. וגם אשר ראה שבע שבולים עולות בקנה אחד והוא שיפקיד פרעה איש אחד תחתיו אשר הוא יקבוץ כל האוכל תחת ידו וזה האיש לא ישתרר עליו בלתי פרעה לבדו ולכן ראה פרעה שהוא עומד על היאור כי היאור הוא אותו האיש אשר יצבור בר תחת ידו ומאותו היאור שתחת יד פרעה עולות שבע וכו' שממנו יהיו העולם נשפעים והוא יהיה המשביר לעם הארץ ולכן צריך שלא ישתרר עליו בלתי פרעה כי פרעה ראה שדוקא הוא עצמו לבד עומד על היאור אשר ממנו יוצאות שבע שני השבע וגם אשר השבע שבולים עולות כקנה אחד הפתרון הוא כי האיש ההוא צריך שיהיה נכון וחכם כי הקנה רומז על זה וכמ"ש רז"ל הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה ובינה כד"א קנה חכמה קנה בינה עכ"ד ז"להע"ש. והנה השתא פרעה בא להכריח ב' הכרחיות מזה והוא ממה שלא נחה רוח חכמה לפרש חלום כזה כי אם על יוסף מזה מוכח שאין נבון וחכם כמוהו ועוד הכריח שהפקידות הזאת צריך שתהיה על יוסף והוא דהנה יוסף מלבד שידע לפתור עיקר החלום והוא שיש ז' שנים שבע וז' שנים רעב הנה מלבד זה ידע לפתור שאר דקדוקי' ותוספת עניינים שיש בחלום והוא מה שראה שהוא לבדו עומד על שפת היאור וגם שראה שהפרות עולות מן היאור וגם שראה השבע שבלים עולות בקנה אחד ויוסף פתר אותם שצריך שיפקד המלך פקיד שיהיה שליט על הכל ולא ישתרר עליו שום אדם חוץ מן המלך וגם שיהיה נבון וחכם וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. והנה אמר פרעה בשלמא עיקר פתרון החלום שהוא על שבע ורעב זה צורך גדול להודיע אותו אלהים את יוסף כי לולי יפתר מהיכן היו יודעי' לאצור חטים בשבע בשביל שני הרעב אבל הפתרון של הפקידות הנז' זה אפילו אם לא היה יוסף פותר אותם עכ"ז היה הדבר נעשה מאליו כי אחר אשר ידע פרעה שיש ז' שבע וז' רעב אז ודאי יניח שר אחד מגדולי השרים שלו להיות פקיד על זה לאסוף תבואות בשבע שני השבע בשביל שני הרעב והגם שאין צריך לזה איש נבון וחכם כ"כ אבל עכ"ז מסתמ' היה מניח איש נבון וחכם הגדול שבשריו מאחר שיש לו אנשים גדולים מהיכא תיתי שיניח איש גרוע ודאי יניח מן המובחר ובפרט בדבר כזה שכל העולם יהיו צריכים אליו וא"כ לאיזה צורך גילה האלהים ליוסף גם הפתרון הזה של הפקידות ובודאי לא נגלה לו זה כי אם להורות מן השמים שצריך שיהיה יוסף עצמו הוא הפקיד והשליט על זה שאז יהיה על דרך מאן דקרי אגרתא איהו ליהוי פרוונקא וז"ש פרעה ליוסף אחרי אשר הודיע אלהים אותך דייקא שדוקא לך הודיע ולא לחכמי מצרים וגם זאת היתרה יתירה שהוא את כל זאת כל דייקא ר"ל כל זאת העניינים שפתרת בחלום מענין הפקידות ג"כ א"כ מזה יש להכריח ב' הכרחיות והוא ממה שהודיע אלהים אותך דוקא יש להוכיח שאין נבון וחכם כמוך בכל חכמי מצרים ולכן עליך דוקא נחה רוח חכמה גדולה כזאת וכמ"ש הפסוק יהיב חכמתא לחכימין וממה שידעת את כל זאת והוא גם פתרון הפקידות ג"כ הנה מזה יש להכריח שאתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי דודאי הורה לנו האלהים בזה דמאן דקרי אגרתא איהו ליהוי פרוונקא והיינו שאתה תהיה השליט על זה.

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. המשך הפסוק דפרעה אמר מעיקרא ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו, דאתה בחכמתך יודע להבין הפתרון של החלום, ויוסף השיב לו בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, אמר לו אינני חכם. רק האלהים יגיד לי הפתרון להשיב שלום פרעה. וזהו שאמר לו פרעה יהיה כדבריך שאינך חכם רק ה' הגיד לך עכ"ז אחרי שה' הגיד לך כל זה אין נבון וחכם כמוך, דכל מעלות של החכם הוא להיות יודע ורואה את הנולד וכמאה"כ החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, ואחרי שה' מגיד לך הרי אתה חכם יותר מכל החכמים:

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וגו' אתה תהיה על ביתי וגו'. הענין שפקד את יוסף על כל זה, מפני שהבין שאין בכל עמו גם אחד שיהיה מעצור לרוחו בעת שהשי"ת יאיר פניו לעולם, להבין לצמצם את עצמו ולידע שעוד יבא עת שהשי"ת ינהג אז במדה אחרת בעולם, ולהכין לעצמו חיים על אותו העת. וכענין דאיתא בזוה"ק (בשלח נא:) למלכא דאיהו שלים מכלא וכו' מה ארחיה דההוא מלכא, אנפוי נהירין כשמשא תדיר בגין דאיהו שלים. וכד דאין, דאין לטב ודאין לביש וע"ד בעי לאסתמרא מניה. מאן דאיהו טפשא חמי אנפוי דמלכא נהירין וחייכן ולא אסתמר מניה. ומאן דאיהו חכימא אע"ג דחמי אנפוי דמלכא נהירין אמר, מלכא ודאי שלים הוא וכו' אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסיא וכו' וע"ד בעי לאסתמרא וכו'. ולזה דן השי"ת במדתם, היינו ישראל שמצמצמים את עצמם בעדנא דאנפי מלכא נהירין, וזוכרין בהעת שבדינא יתיב, לזה אף כשיגיע העת שהש"י ירומם מדותיו, מ"מ יזכור בהם השי"ת ויתן להם חיים והויה גם אז. אבל העכו"ם שסוברים שהשי"ת מנהג עולמו ע"פ טבע, לכן ישכחו בהשי"ת בעת שיאיר פניו לעולם, לזה כשתבא השעה שהשי"ת ירומם ויגביה מדותיו ישכח זכרם לעולם^קסגמבואר לעיל פרשת לך אות לז: באומות, אם ישפיע להם השי"ת טובה, אזי יתפשטו בה בשטף זדון ולהאבידם על ידה מעל פני האדמה. שאני בישראל הוא, שאף בעת שאנפי מלכא נהירין, גם אז לא יסמכו את עצמם על זה התקיפות שיתפשטו את עצמם בהטובה, אכן הם ביראת ה' גם אז, וכענין דאיתא בזוה"ק (בשלח נא:) מאן דחמי אנפי מלכא נהירין כו' מאן דאיהו טפשא חמי אנפוי דמלכא נהירין וחייכן ולא אסתמר מניה. ומאן דאיהו חכימא אע"ג דחמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים הוא כו' דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסייא. והוא, שאף אם עתה הוא יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסד, אולי ברגע אח"ז ילבש בגדי נקם תלבושת וישב על כסא דין.. ולזה כשראה פרעה שאין גם אחד מהמצריים שיבין החלום ופתרונו רק יוסף לבד, הבין מזה שהוא מפני שאין בהם ישוב הדעת להכין מימי השובע לעת הרעב שיצרך לו, ממילא אף אם יפקוד אחד מהמצרים להטמין בר תרקב התבואה, כמו שאמרו בש"ס (שבת לא.) כלום ערבת בהם קב חומטין ופירש"י עפר מלחה והיא לא תצמח, אך כאשר יערבו העפר מליחה בתבואה תתקיים התבואה ולא תרקב. וע"ז מורה מלח, לצמצם אדם את עצמו^קסדונתבאר ענין עירוב המלח, במי השלוח ח"ב מסכת ברכות (מ.) ד"ה אמר רבא [א] וזה לשונו בתוך דבריו שם: שמלח הוא היפוך הטוב כי יצמצם התפשטות הטובה, כמו שארץ מלחה אינה מגדלת, אך לערבב מלח עם הטוב אז תוסיף טעם לטוב וכו' וזה הוא ענין הזה שמורה שיערבב הצמצום בכל דבר וכו'. וזה מורה מלח, לצמצם כל התפשטות תאותו שלא יהיה נוגע לתאות לבו, רק לערבב הכל בצמצום. עיי"ש כל העניין, ועיין לעיל פ' וירא אות לה, ועיין לקמן פ' זו אות לו, בית יעקב הכולל פ' וירא ד"ה וירא [ג]., אף אם יראה אנפוי דמלכא נהירין עכ"ז ידע דמלכא ודאי שלים הוא ובההוא נהירו דינא יתיב^קסהלעיל פרשת נח אות לח.: