צרור המור על התורה
ואמר חלום חלמתי ופותר אין אותו. להודיעו שבכל חכמי פרעה לא היה בהם מי שיוכל לפתור החלום. ואני שמעתי עליך שבשמיעה לבד בלי דבר אחר אתה פותרו. וזהו תשמע חלום. ולפי שאולי חשב פרעה שחכמתו היתה כחכמת החרטומים או החכמים. ענה לו ואמר בלעדי לא תחשוב דבר כזה. כי לא מחכמה דאית בי מכל חייא. כי זאת לא תקרא חכמה. אלא אלהים יענה את שלום פרעה כי הוא המשיב ברוח אלהין קדישין. ורמז לו בזה כי למלך מודיעין אותו דברי מלך ודברים גדולים. באלו הדברים אין יכולת ביד האדם להשיגם אלא מי ששם הדברים בפי. הוא יענה מה שראוי למלך דברי שלום ואמת. ואז סיפר לו פרעה החלום כמו שהזכירו בתחלה. ולפי שמצאו חכמים ז"ל שינוי מה בזה הסיפור מהראשון. כגון צנומות דלות שלא הזכיר בראשון. אמרו שפרעה היה רוצה לבדקו לראות אם ירגיש בדבריו מקום הטעות וכשראה שיוסף הרגיש בדבריו. ובפתרון לא הזכיר צנומות. וא"ל לא ראית צנומות. שאם ראית צנומות לא היתה תקומה ליושבי הארץ. א"ל אחרי הודיע אלהים אותך. אחרי היית ושמעת הדברים על בוריין מה שלא ראיתי אני. וכמו שכתבנו למעלה במלת ופרעה חולם כמו יוסף. לפי שזה החלום היה של יוסף. בשבלים הטובות אמר עולות וברעות צומחות. וזה שכל מה שעולה בזמן רב יורד בזמן מועט. כי בשנת בצורת בשנה אחת תשחת הארץ וכל אשר עליה. יותר ממה שירבה ויגדל בג' שני שבע: