בית יעקב על התורה
ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו. הענין שיהודה היה מכניס את עצמו כ"כ עד שרצה להשאר לעבד תחת בנימין הוא, כי הענין שבית דין מוכרין את הגנב לעבד מפני גנבתו, מפני שבפעלו זאת הראה שאינו עומד לנכח פני השי"ת לבקש מאתו את סיבת פרנסתו, לכן המשפט הוא שמחייתו יושפע לו מתחת יד בשר ודם דרך אמצעיקכועיין לעיל פרשה זו אות ד ד"ה ויסוד ובהערה לג שם ועיין עוד לעיל פ' מקץ אות יב ד"ה אמנם.. לכן היה יהודה מתיירא להניח את בנימין במצרים, שמדתו הוא לקבץ כל הטובות והתשוקות מבין העכו"ם להכניסם בישראל. לזה היה יהודה מתיירא פן יבולע וישקע ח"ו תחת יד מצרים, אבל על עצמו לא היה מתיירא, שהוא מכוון לליבא דקב"ה, וכדכתיב (תהילים כח) לך אמר לבי, ומעמקי הלב דבוקים תמיד בהשי"ת, אף בהתגברות החשך וההסתרה, לכן היה לבו נכון בטוח בה', שאף אם יהיה במצרים לא ישוקע ח"ו, לזה טוב לו להיות עבד בארץ מצרים מהיות בנימין שם לעבד:
בית יעקב על התורה
ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו. להבין דברי יהודה אלה, היתכן דרך זה, שאם יעשה אדם עוול יקום תחתיו איש אשר לא חטא וישא עונשו והוא יצא נקי. אכן טענת יהודה הוא, שאף אם נמצא באדם מדה לא טובה אין להענישו כל זמן שלא יוציאה מכח אל הפועל, וזה היתה מליצת יהודה על בנימין, שאף אם נמצא בו חסרון במדת גנבה אין להאשימו עוד, כי בבית אבינו יעקב לא גנב, ואם לא הייתי אני גורם לזה שירד אתנו למצרים לא היה מוציא את זה החסרון מכח אל הפועל, נמצא שאין לו אשמה בזה רק בי העון, שאם לא הייתי ערב בעדו לא היה אבינו מניחו לילך אתנו מצרימהקכזעיין במי השלוח ח"א פרשת ויגש ד"ה אדני שמתרץ שאלה זו באופן אחר.:
רש"י
ישב נא עבדך וגו'. לְכָל דָּבָר אֲנִי מְעֻלֶּה מִמֶּנּוּ, לִגְבוּרָה וּלְמִלְחָמָה וּלְשַׁמֵּשׁ (בראשית רבה):