ישמח משה
ובאופן אחר נ"ל לומר, דלכך פירש רש"י (ד"ה כי) בעולם הזה ובעולם הבא, ואם כן חל מיד לעולם ושפיר יש לו היתר, ולא קשה מידי על יהודה ומיושב קושית המזרחי. והנה במה שאמר אהרוג אותך ואת אדוניך, כיוונתי לדברי מהר"ם א"ש בספרו כתנות אור, דהיינו שלא יאמר יוסף מה תועיל אם תשיבו, הלא גם על תנאי חל הנידוי, ונידוי שהוא בעולם הבא אין לו התרה, לזה אמר יש בידי לקיים ואינו חל, וגם בישוב קושית העולם כיוונתי והוא פשוט, והוא הוסיף שם בדברים דבאמת לא היה יכול לקיים מכח גבורת יוסף ומנשה, וגם שלא היה יכול לשלוף החרב, רק דהוא היה סבור שיכול לקיים, על כן עצמותיו היה מגולגלין בארון, עד כאן דבריו ודפח"ח. ועכשיו יתיישב הכל דאמר (בראשית מד לא) ונאמר אל אדוני וגו' ועזב את אביו ומת אביו כפירוש הרשב"ם, ויש לו הכרע מקראי דלקמן כמו שאבאר, דאמר והיה בראותו כי אין הנער והורידו וגו', ועל זה אמר יוסף הלא אמרת מכיון שיעזבנו ימות, וממה נפשך או כבר מת, או שלא ימות גם כן בראותו כי איננו, כמו שלא מת בעזבו אף ששיערת שימות. לזה אמר כי עבדך ערב את הנער, ובזה חזקתי את לבו שלא ימות בעזבו, כי ידע דיש לו על מי לסמוך, אבל עתה שיראה כי איננו, ודאי ימות, ואם כן מהפסוק כי עבדך ערב יש הכרע להפסוק דלעיל, ודו"ק. עוד נראה לפרש, דיתכן שכבר ספרו לו מהערבות, דודאי כאשר ראה את בנימין שאל אותם איך נתן להם אביהם, הלא כבר אמרו לו שהוא אהוב לו מאד מאד אף שלא נאמר, דיש סיפורים כמה וכמה וכמו שנאמר אדוני שאל וגו', ובפרשת מקץ לא נאמר שאלה זו כלל וכמבואר בספר הישר. והנה יהודה אמר שרק בעבור צער אביו הוא נכנס, ושלא יאמר שהוא רק בשביל עצמו משום הערבות, לזה אמר כי עבדך ערב את הנער וגו' אם לא אביאנו אליך דייקא וגו', (בראשית מד לג) ועתה ישב נא עבדך וגו' והנער יעל וגו', ונמצא אינו מקויים התנאי דאביאנו וכאשר אבדתי אבדתי, רק זאת כוונתי כי איך אעלה וגו' פן אראה ברע אשר ימצא את אבי, אחר כתבי זאת מצאתי באלשיך שפירש כן והנאני. ועוד יש לומר כי עבדך ערב וגו', דסבור הייתי שאני יכול לקיים התנאי, ועתה כיון שאני רואה שאין אני יכול לקיים התנאי, אם כן אף אם אקיים חל הנידוי, לכך ישב נא עבדך וגו', דאף דלא יתקיים התנאי כמ"ש, הלא בין כך ובין כך חל הנידוי, ואף דחל הנידוי בכל אופן, אם כן שמא תאמר יעלה הוא בלא הנער ולא יפסיד מידי, לזה אמר כי איך אעלה וגו' פן אראה וגו'. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (דברים יא כו-כח) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, (דברים יא כז) את הברכה אשר תשמעון וגו', (דברים יא כח) והקללה אם לא תשמעו וגו'. כי נ"ל לישב קושית הגמרא בקדושין (דף ס"א ע"ב) על רבי חנינא בן גמליאל דלא בעי תנאי כפול אם בחקותי תלכו (ויקרא כו ב), ואם בחקותי תמאסו (ויקרא כו טו), וכן מאם תאבו ושמעתם וגו' (ישעיה א יט-כ), הרי דבעי תנאי כפול, עיין שם. וכן קשה גם כן בפסוק ראה אנכי וגו'. והנ"ל דהנה מקשין על זה מהא דאמרינן (ברכות דף ז' ע"א) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר, דאף קללת חכם וכו', ומה גם השי"ת, ומדה טובה מרובה ואם כן איך יתכן קללה על העוברים, כיון שכבר נתברכו והתנאי אינו מועיל כנ"ל. והתירוץ הוא על פי שכתב בעל חק יעקב בספר עיון יעקב, דלכך אחר הכרזת גזירה בחרם עושין מי שבירך להאינם עוברים, כדי שלא יחול אף על תנאי, עיין שם. הרי דהברכה בפירוש על ההיפך מועיל, דהברכה מבטל הקללה, והוא הדין הקללה בפירוש, והבן. וזה פירושו דקרא ראה אנכי נותן דייקא, ושמא תאמר דאפילו על תנאי חל, לזה אמר את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו, ובפירוש ודאי מועיל תנאי כנ"ל, והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש אם תאבו ושמעתם וגו', (ישעיה א כ) ואם תמאנו וגו', ושמא תאמר ואם תמאנו למה לי הא מכלל הן נשמע לאו, לזה אמר כי פי ה' דבר, ואף על תנאי אינו חוזר, לכך צריך לפרש, והבן. או יתפרש על דרך זה, כי פי ה' דבר בפירוש ולא מדיוק, אם כן לא שייך אפילו על תנאי אינו חוזר הן לטוב או לרע, והבן.