פירושים על בראשית 45:12: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם צריך להבין למה חלק עיניהם לבד ועיני בנימין לבד גם צריך להבין שאינו צודק לומר ראיה על הדיבור והיה ראוי לומר כי אזנכם שומעים וכו' ורש"י תירץ זה שהראה להם המילה ומ"מ צריך ביאור כי בפסוק משמע עיניכם רואות כי פי מדבר אליכם לפי צחות לשון הקודש משמע שקאי הראיה על הדיבור וי"ל לפענ"ד אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח בזה ע"ד וכל העם רואים את הקולות דגם שם יש לתמוה איך יוצדק לומר ראיה על הקול והיה ראוי לומר שומעים את הקולות והאמת הוא שאצל צדיקי שלומי אמוני ישראל מחמת הזדככות גופן ובהירות נשמתן יצדק לומר לשון ראיה שהיו רואים ממש בעין שכלם הקולות של כל דיבור ודיבור וכל מה שהיה נעשה בכח הדיבור לגודל דקות רוחניותם השיגו בעין שכלם בכח הראיה דברים רוחניים וזהו י"ל והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי ידוע יעקב ובניו היו מרכבה שלימה ולעת ההוא היה בנימין במקום יוסף הצדיק והוא שדקדק לומר ולחלק לשני עניינים עיניכם רואות ועיני אחי בנימין שהוא לע"ע במקומי ובדרגא דילי כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש היינו שאתם רואים שהלשון שלי קודש ולא פגמתי עדיין פי ולשוני והם שהיו יכולין להסתכל ולהבין זה בדברו עמם והוא שפירש"י הראה להם המילה היינו כי זה תלוי בזה ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון ובוודאי מי ששומר פיו ולשונו מלדבר שקר אינו משקר בברית קדישא וזה נמשך מזה כמ"ש תאהבין ריק "ריק הוא אותיות קרי והיינו ע"י תבקשו כזב סלה כי ברית המעור תלוי בברית הלשון ולכך במה שהראה להם יוסף הצדיק שלשונו קדוש ולא פגם ח"ו לשונו והוא דבוק באמת ממילא הבינו שלא פגם ח"ו בברי' קדישא והבן:

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם נ"ל בס"ד ואקדים לבאר תחלה קושית העולם למה אחר שמלך לא שלח כתב לאביו להודיעו ועוד מה עניינים של עלילות אלו שהעליל עליהם כי ודאי לא לצערם נתכוון וסופו הוכיח ואמרתי טעם לזה כי הוא ראה אשמתם גדולה הן מצד המכירה שלו הן מצד הצער שסבבו לאבינו הצדיק לכך כדי שיתוקן העון שלהם המתין עד שיבואו הם ויבשרו את אביהם בשורה טובה בעבורו לתקן הבשורה רעה שאמרו לו הכר נא הכתונת בנך היא וע"ד העלילות רצה שיעשו תשובה מעלייא מצד עון המכירה שהוא באותו פרק באותה אשה באותו מקום כן העליל להם כדי שימצא בידם תשובה מעלייא כזו והוא שרצה להביא עמהם את בנימין אחיו וישמרו אותו בדרך בהיותם מיוחדים עמו וינשאהו כבבת עינם והוא במקום יוסף ממש כי זה בנה של רחל וזה בנה של רחל זה אהבו אביו וזה אהבו אביו זה נתייחדו עמו בדרך מדבר ובקשו להרגו וזה מתייחדים עמו במדבר שמם ונושאים אותו על כתפיהם ונזהרים בו כבבת עיניהם הרי נעשה בזה דוגמה לאותו מקום לאותה אשה לאותו פרק ואחר שהביאו אותו למצרים רצה לעורר אותם בדבר זה יותר שיהיו מסכנים עצמם בעבור הצלתו לכך עשה עלילת הגביע והם נלחמו בדברים וסכנו עצמם בעבור בנימין ואז נתוודע להם אמנם ודאי אע"פ שהרבה להם צער בעלילות אלו מתחלה וע"ס לא עשה זאת משנאה האכזריות ח"ו אלא בלבו היה מצטער מאד על צערם ורק היה מוכרח לזה בשביל תיקון נפשם כאשר דברנו והראיה בכל צער שהיה עושה להם היה נכנס לחדר ובוכה וסו"ד הרים קולו בבכי רב ואין אדם בוכה בשקר אם אינו מצטער באמת בלבו וזהו הוכחה כי כל דברים קשין כגידין שהיה מדבר עמהם היה זה משפה ולחוץ ולא מלבו ולז"א והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין ברוב הבכיה הגדולה שבכיתי לפניכם כי מתחלה ועד סוף פי המדבר אליכם ר"ל דברים הקשים כי כל דבור הוא קשה זה היה בפי דוקא ולא בלבי וכל זה היה אליכם לטובתכם:

והנה עיניכם ראות. בִּכְבוֹדִי, וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם שֶׁאֲנִי מָהוּל כָּכֶם, וְעוֹד, כי פי המדבר אליכם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (בראשית רבה):