בן איש חי
ועינכם אל תחוס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות קשא איך אומר עתה ויעשו כן בני ישראל ועדיין לא נתן להם כלום לא עגלות ולא שאר דברים ולא הלכו עדיין ממצרים וזה יצדק לאומרו סוף כל הדברים ונ"ל בס"ד בהקדים ליישב חקירה אחת איך ישראל לקחו הרכוש ממצרים בקצה אחרון דכתיב וינצלו את מצרים שעשאוה כמצודה שאין בה דגן או כמצולה שאין בה דגים והלא הבטחת הרכוש לא היתה כך שינצלו את מצרים אלא אמר יצאו ברכוש גדול ולא יקחו הכל ועוד הבטחת הרכוש היתה אחר עבודה של ת' שנה ואם הם יצאו ברד"ו לצורך שעה איך יקחו הרכוש ונ"ל בס"ד כי מה שניצלו את מצרים זכו בזה מכח הודאתו של פרעה שהוא זיכה אותם בכך ואמרתי על זה משל לעשיר אחד גדול שבנה חצר גדולה וארמון יקר על הים והיה בנין מפואר ויפה מאד שלא נמצא כמוהו והשר הגדול המושל על אותה העיר חמד אותו הרבה ויתחכם לקחתו בערמה ויהי היום ויבא השר המושל ההוא בעצמו לחצר ההוא אצל העשיר לעשות לו וזית"א ויחרד העשיר לקראתו ויקבלהו בכבוד גדול וישם לפניו שלחן מלא מיני מגדים ומשקין חשובין כפי כבודו ויהי הם יושבים על השלחן ושמחים הוא והשרים אשר עמו אמר המושל לאותו עשיר אני אוהב לבא אצלך תמיד לעשות וזיטא כי חביב אתה בעיני א"ל העשיר אדוני הבית הזה הוא ביתך והמקום הוא מקומך ובכל עת שתרצה תבא ותתענג ואני מוכן לשרת כבודך כי גם אני שמח הרבה בביאתך והמושל בשמעו דבריו אלה הראה לו בידו אות חן חן כדרך העולם אח"כ קם המושל והלך לחצר הממשלה שלו ויצו הערכאות להעביר בפנקס הממשלה את חצר של אותו העשיר על שמו והשרים שהיו עמו המה העדים שהעידו שהודה העשיר במתנת החצר לשם המושל וכן עשו והעבירו בפנקס את החצר על שם המושל ומסרו לו חוג"א על זה כנהוג ואז תכף ומיד שלח המושל עם עבדיו כסאות ומטות שלו לתוך החצר ההוא וישלח ג"כ עשרה אנשי חיל להוציא את העשיר ואשתו ובניו ושפחותיו מן החצר חוצה ויהי בבואם נבהל העשיר ולא ידע מה היה וחשב אולי עשה איזה זלזול בכבוד המושל וילך אצל המושל ויאמר אדוני מה פשעי ומה חטאתי שחטאתי לך א"ל ח"ו לא חטאת לי ח"ו א"כ למה גרשתני מביתי א"ל וכי זה ביתך זה הוא ביתי שכבר נתת אותו לי במתנה בהודאת פיך בפני עדים שאמרת לי הבית הוא ביתך והמקום הוא מקומך א"ל אדוני אני דברתי כן כפי נימוס העולם שכך אומרים לאהוב וגדול בדרך כבוד ואין הדברים האלו אמת וצדק א"ל שתוק ואל תדבר כך עוד וכי עם מושל גדול כמוני ידברו דברי שוא אינשי בשחוק אל תאריך עוד בדבר הזה שכבר נכתב בשמי בפנקס הערכאות בעדות ב' עדים על הודאת פיך ושלי הוא וכן הנמשל הנה פרעה עתה כדי להראות חבה ואהבה ליוסף ואחיו דבר כדאמרי אינשי שאמר ועינכם אל תחוס על כולכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא הרי עקר את הכל ונתנו לישראל דאמר טוב כל ארץ מצרים ומן השמים החליטו הדברים האלה והכניסום לקיום לומר זכו ישראל בכל טוב ארץ מצרים כולו מחמת הודאתו של פרעה שהיה מלך מצרים והכל ברשותו ולכן אחר הדברים האלה שדבר פרעה בא הכתוב ואמר ויעשו כן בני ישראל כלומר כיון שהודה בכך עשו כן בני ישראל ביציאתם שינצלו את מצרים מכח הודאתו זאת שהודה ונתן להם כל טוב ארץ מצרים ולכך אל תתמה לומר ההבטחה היתה רכוש גדול ולא הכל וכן תאמר ההבטחה היתה אחר ת' שנה ולא אחר רד"ו כי הם מלבד ההבטחה נעשה להם כח זכות בטוב מצרים מכח הודאה זו של פרעה וכמו שאמר כן עשו ואל תקשי כיון שהוא אמר כן כדאמרי אינשי אמאי החליטו משמים דברים ועשו עליהם קיום וכי זה המושל הנזכר במשל כדין עשה הנה התירוץ לזה פשוט כי פרעה מאיליו דבר דברים אלו ולא דבר עמו תחלה יוסף הע"ה איזה דבר שיהיה מוכרח להשיב כך מתורת הנימוס כאשר היה במשל אצל המושל וקי"ל בשמים שבכל לב אמר כן באותה רגע את הדברים אע"פ דלעיני הרואין נראין דנקיט כן כדאמרי אינשי עכ"ז לפני אלהי השמים גלוי דאמר דברים אלו בכל לב שנכשל לדבר כך לפי שעה וגבר ישראל:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ועינכם אל תחוס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. יובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש בס"ד לעיל בהפטרת פ' וירא כי יש אורות שנקראים כלים והמה ענין שבירת הכלים הנז' בדברי האר"י זיע"א שצריך לתקנם ע"ש והנה ידוע שהרפ"ח ניצוצות שביררו ישראל מהם במצרים ר"ב ניצוצות עד שעשאוה כמצולה הם שייכים לשבירת הכלים הנז' שתיקנו אותם בהם והנה ידוע שחיות הסט"א הוא מניצוצות הקדושה והם הטוב שלה וכשיתבררו ממנה ניצוצי הקדושה יבוש תיבש הסט"א כנודע והנה כאן פרעה ניבא ולא ידע מה ניבא ואמר ועינכם אל תחוס על כליכם הם האורות שנקראים כלים שתחוס עינכם עליהם בשביל שנשברו וצריכים תיקון כי אנכי מבשר אתכם שבקרוב תתקנו בהם תיקון גדול והוא כי טוב כל ארץ מצרים הם הר"ב ניצוצות לכם הוא שתבררו אותם ובזה תתקנו אס הכלים תיקון גדול הגם שישאר לכם עוד צורך תיקון עכ"ז דבר גדול מזומן לכם בקרוב שהוא ביציאת מצרים אחר רד"ו שנים ויובן בס"ד עוד כי לזה נרמז ג"כ בר"ת כי טוב כל ארץ מצרים לכם מספר ק"ך רמז לק"ך צירופי אלהים שהם בחינת הדין שנתקנים ומתמתקים והעניינים שייכים זה לזה: