פירושים על בראשית 47:19: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

למה נמות לעיניך קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם. והנמשכים אחריהם להאריך בדיוקים אי אפשר אכן המשכיל יבין. והכוונה כמאמרם ז״ל בפסוק ויהי מאז הפקיד אותו על ביתו כי בכל מקום שהיה יד יוסף בו היתה הברכה שורה ולכן אל זה היה רצון עמי מצרים לקראו בשם יוסף כי ע״י כן תחול עליהם ברכה ואל זה כיונו באומרם קנה אותנו. עם היות כי בענין העבדות נקרא ע״ש פרעה עכ״ז להיות שהקנייה היא ע״י תחול ברכתך עלינו. וכ״ש כשאתה תתן לנו זרע אז ודאי שהברכה תחול עליהם. ותוציא האדמה כפלים ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם. כי אדרבה תוציא פריה עם היות שני רעב להיות כי ידך באמצע הכל יתוקן. וכונתם שיקנה האדמה אבל לעולם ישאר להם חזקה בטובת הנאה. ולזה לא נתרצה יוסף רק קנה את האדמה. ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו כדי שלא ישאר להם אחיזה בארץ וימרדו במלכות. ועוד כדי לקיים בארץ לא להם כי אם היו יושבים בארץ עדיין לא נתקיים בארץ לא להם כי הרי ארצם היא אלא שמכרוה. אבל כשהעביר אותם לערים נתקיימה הגזרה בהכרח עצם בארץ לא להם. ולהיות כי קצר המצע מהשתרע לא אאריך. ונתכוין יוסף לעשות כפי הדין דענין נתינת הצדקה שכל מי שיש לו מאתים זוז לא יקח צדקה. ומי שיש לו מזון ג׳ סעודות לא יקח מן התמחוי. ולכך קנה האדמה תחלה ואח״כ נתן להם ד׳ הידות. הא׳ לזרע האדמה. והג׳ לאכלם. והבן היטב כי הדבר מבואר ואין לי מקום להאריך. כה דברי הצעיר יצחק אזולאי בן הרב המחבר זללה״ה:

ותן זרע. לִזְרֹעַ הָאֲדָמָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאָה בְרָכָה לְרַגְלָיו וְהִתְחִיל לִזְרֹעַ, וְכָלָה הָרָעָב, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה:

קנה אתנו ואת אדמתנו הנה אמרו לו שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה וכן אמר הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם אבל אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו ולא אמר שיקנה גופם רק האדמה והטעם כי הם אמרו לו שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו והוא לא רצה רק לקנות את האדמה והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בתי אבות לפרעה ואחרי כן אמר להם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה לא לעבדים כאשר אמרתם לי רק עם האדמה תהיו לו והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמישית אבל אני אתחסד עמכם שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס אבל תהיו קנוים לו שלא תוכלו לעזוב את השדות וזה טעם מה שנדרו לו והאדמה לא תשם שלא תשם לעולם ולכך אמרו לו נמצא חן בעיני אדוני שהקלת עלינו ליטול ארבע הידות שנוכל לחיות בהם והיינו עבדים לפרעה כאשר נדרנו שנעבוד את האדמה לרצונו חסלת פרשת ויגש: