פירוש על בראשית 47:9

כמה ימי כו' שלשים ומאת כו' מעט ורעים כו' ולא השיגו כו' בימי מגוריהם כו'. הוא תמוה כמ"ש הרמב"ן לא ידעתי טעם להתנצלות הזה בפני המלך ע"ש. חנני השי"ת ע"פ שכ' אר"י ז"ל שתיקן ק"ל שנים מאדם וזה מעט ורעים וי"ז שנים במצרים שגימ' טוב ע"ש. והפי' שבירר התערובות טו"ר. אולם לא רצה כלל לכנוס בבחי' הטוב לגלות ת"י פרעה ח"ו וכמו שבחי' יעקב דעת טוב מושל על מצרים ופרעה עצמו אמר טוב ארץ מצרים לכם הוא. רק בבחי' מעט ורעים הק"ל שנה שצריכין עוד בירור אחר בירור ובבחי' זו יורד לגור. ולא השיגו כו'. שהוא דעת תפארת יסוד שיש לו בחי' שלמעלה מאבותיו ורוצה לגור רק בבחי' שאינו משיג. ימי היינו הארה של אבותיו ובחי' מעט הוא העומד נגד האומות כדכתיב לא מרובכם כו' המעט מכל העמים ופי' רבותינו ז"ל שממעיטים עצמם עי"ז והוא בחי' יעקב וישראל שרית עם כו':

שני מגורי. יְמֵי גֵרוּתִי; כָּל יָמַי הָיִיתִי גֵּר בָּאָרֶץ:

מעט ורעים היו ימי שני חיי לא ידעתי טעם הזקן אבינו מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה והיה נראה זקן מאד ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך שכבר קצרו שנותם ולכן שאל לו כמה ימי שני חייך כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה ואל יתמה בהם כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד: