מדרש לקח טוב
ד"א ויוסף אברהם. ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא אמר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר. ישמעאל בן הגר הוא היה העיקר. ולפי שהיו בני קטורה לשון תוספות נתרבו. דכתיב ותלד לו את זמרן וגו'. כלם ראשי אומות הן. הכל שבעה הם עם ישמעאל. הוא שאמרו רבותינו ז"ל לומר בשעת המילה יחי הילד לאביו ולאמו. יהא אח לשבעה ואב לשמונה. אח לשבעה זה היה יצחק. שהיה אח לשבעה לבני קטורה עם ישמעאל. ואב לשמונה זה אברהם. שהוליד את יצחק ואלו השבעה. ואע"פ שיש בני אדם שאומרים אח לשבעה ואב לשמונה זה מנשה ואפרים שהקריבו ביום השביעי וביום השמיני בנשיאים. לקיים מה שנא' בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח כ).
פני דוד
חתם סופר
אשר נתן לי אלקים בזה פירש"י הראה לו שטר אירוסין ונשואין וצ"ע אין זה תי' על שאלת יעקב מי אלה שהשכינה נסתלקה כשרצה לברכם, ונ"ל דהי' ספק אם ח"ו אין תוכם כברם והטומאה מושרשת במחשבתם שרש פרה ראש ולענה ח"ו ע"כ לא יועיל אומרו קחם נא אלי, אם גם יקחם על זרועותיו בפרוש כנפי קדושתו עליהם אלף פעמים לא יועיל לטהר השרץ ח"ו, אך אם הם קדושים וטהורים כאשר הי' באמת אך יש בהם פגם קטן ומונע מבחוץ ונצוץ לא טהור מתנוצץ לזה יועיל קחם נא אלי להוציא ניצוץ ההוא וישארו כולו קודש, ואחשוב היות נישואי יוסף עם אסנת הי' ע"י שטר אירוסין וקידושין העולים בערכאות של נכרים אע"ג דבוודאי מסר יוסף לפני עדי מסירה ישראל מהגירים שנתגיירו מעבדיו ובני ביתו, ואפשר גם חתמוהו ואפשר חתם גם הוא עצמו מ"מ שבנימוסים שלה עלה בעפ"נ ויש בו יקר לאלילים כ"כ רש"י בגיטין מ"ד ע"א ע"ש וע"ש תוס' ד"ה וכותב וכו' פליג ארש"י בזה, מ"מ נראה זה הי' ניצוץ המעכב שנסתלקה שכינה עד שקחם יעקב על זרועותיו ותיקן הניצוץ ההוא, והיינו כששאל יעקב מי אלה, הנחשוד אותם לרשעים גמורים, או רק לקצת פגומים והראה לו יוסף שטר אירוסין ונשואי' ומזה הבין יעקב הפגם מעט הוא, ויאמר קחם נא ואברכם כנלע"ד: