מדרשי פילון
רבנו בחיי
ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה. היו כל ימי חייו שס"ה שנים כמנין ימות החמה לא פחות ולא יותר, כי הצדיק הזה ידע והשיג מהלך השמש וכחותיו העצומים והכיר בחכמתו כי יש סבה עליונה על הכל ונדבק בה. וכבר הודעתיך למעלה כי יש מאורות למאורות וכלן נמשכים מן האור העליון אשר הצדיק הזה זכה אליו, וזהו שהזכיר בו לשון ויהי מה שלא תמצא בדורות הראשונים שלא הזכיר באחד מהם אלא ויהיו, כדי לרמוז שנתעלה באור העליון שכתוב בו יהי אור ויהי אור. ומצינו גם במשה ע"ה כלשון הזה, הוא שכתוב ויהי משה בהר, ומזה זכה לאור התורה שנתנה על ידו וזכה לקרון עור פנים, והבן זה.
תולדות יצחק
ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה הם שס"ה כמנין ימות החמה שהשיג מהלך השמש וכחותיו העצומים והכיר שיש אלוה על הכל ונדבק בו ולז"א בו לשון ויהי ובדורות הראשונים לא הזכיר אלא ויהיו לרמוז שנתעלה באור העליון שכתוב בו יהי אור ויהי אור וגם במרע"ה נאמר ויהי משה בהר ומזה זכה לתורה ולקירון פנים ולזה אמר ויתהלך חנוך את האלהים ולא נזכר לשון הליכה אלא בצדיקים. בנח את האלהים התהלך נח ובאברהם התהלך לפני וכלם השיגו מהלך השמש וכחותיו הגדולים המורים על שלטנות אדון הכל ורוממותו ית' וחנוך דבק באור עליון שממנו נבראו ונמשכו המאורות ביום הד':