אוהב גר
ואיננו כי לקח אותו אלהים ואיתוהי ארי לא אמית יתיה ה' (לסבונא, חומש יוני, רבנו בחיי בשם תרגום מדוקדק, והחזקוני) ועיין למעלה בפתיחת החלק השני הזה. ובדפוס סביוניטה וליתוהי ארי אמית יתיה ה', וכן גרסת התוספות (יבמות ט"ז).
רש"י
ויתהלך חנוך. צַדִּיק הָיָה וְקַל בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב לְהַרְשִׁיעַ, לְפִיכָךְ מִהֵר הַקָּבָּ"ה וְסִלְּקוֹ וֶהֱמִיתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּמִיתָתוֹ לִכְתֹּב וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם – לְמַלְּאוֹת שְׁנוֹתָיו (בראשית רבה):
אבן עזרא
כי לקח אותו אלהים. מת וכן קח נא את נפשי. הנני לוקח ממך את מחמד עיניך ואחר כך פירש מה היה ותמת אשתו וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה. ולא וימת. והטעם אשר כתוב בדברי אסף ואחר כבוד תקחני. וכן במזמור בני קרח אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. והמשכיל יבין: