רש"י
וישאו אתו בניו. וְלֹא בְנֵי בָנָיו, שֶׁכָּךְ צִוָּם, אַל יִשְׂאוּ מִטָּתִי לֹא אִישׁ מִצְרִי וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, שֶׁהֵם מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֶלָּא אַתֶּם, וְקָבַע לָהֶם מָקוֹם ג' לַמִּזְרָח, וְכֵן לְד' רוּחוֹת, וּכְסִדְרָן לְמַסַּע מַחֲנֶה שֶׁל דְּגָלִים נִקְבְעוּ כָאן; לֵוִי לֹא יִשָּׂא, שֶׁהוּא עָתִיד לָשֵׂאת אֶת הָאָרוֹן, וְיוֹסֵף לֹא יִשָּׂא, לְפִי שֶׁהוּא מֶלֶךְ, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם יִהְיוּ תַחְתֵּיהֶם, וְזֶהוּ אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת – בְּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם אֲבִיהֶם לִשָּׂא מִטָּתוֹ:
העמק דבר
במערת שדה המכפלה אשר קנה וגו׳. כאן פי׳ עוד הפעם הכתוב סימנים אלו ולא כל הסימנים שאמר יעקב. היינו משום דקבורה הוא כבוד החיים ג״כ וממילא ערך מקום הקבורה ג״כ כבוד להם. ופירש הכתוב כאן הטעמים שנוגע גם להם א׳ מחמת שהי׳ שדה המכפלה מקום היותר מכובד. ב׳ מחמת שהי׳ קנוי לכך. שני טעמים אלו נוגע גם לכבוד החיים. אבל טעם הג׳ שאמר יעקב שנקבר שם אברהם וגו׳ זה אינו אלא נ״ר להמת. ולא שייך לכבוד החיים: