עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב אמר להו (שם) ממרא קרית הארבע היא חברון א״ר יצחק קרית ארבע ד׳ זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (שם נ ה) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען וא״ר יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כאילתא דכתיב (שם מט כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א״ר אבהו א״ת אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בן דן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי אמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרין עיניה נפלן אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב (תהלים נח י) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע״ג דמיתתן ביום אחד לא הואי קבורתם מיהא ביום אחד הואי. ואי לא איעסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (שם נ יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות:
תנחומא בובר
[איש על דגלו באותות לבית אבותך. זש"ה] אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב לו ג), לא היה צריך לומר אלא איש על דגלו [באותות יחנו בני ישראל], ומה תלמוד לומר על דגלו באותות [לבית אבותם], אלא בשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם, אמר להם ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם (בראשית מז ל), חזר על כל בניו ובירכם ופקדם, אמר להם כשתטלו אותי ביראה ובכבוד תטלו אותי, ולא יגע אדם אחר במטתי, לא אחד מן המצריים, ולא אחד מבניכם, מפני שיש בהם שנשאו מבנות כנען, וכן הוא אומר ויעשו בניו לו כן כאשר צום (שם נ יב), [וישאו אותו בניו ארצה כנען] (שם שם יג), בניו ולא בני בניו, (וישאו אותו בניו ארצה כנען), היאך צום, אמר להם יהודה יששכר וזבולון יטענו מטתי מן המזרח, ראובן ושמעון וגד מן הדרום, אפרים ומנשה ובנימין מן המערב, דן ואשר ונפתלי מן הצפון, יוסף על יטעון שהוא מלך, ואתם צריכין לחלוק לו כבוד, ולוי אל יטעון, למה שהוא טוען את הארון, ומי שהוא טוען את ארון חי העולמים, אינו טוען ארונו של מת, אם עשיתם כן וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם, הקב"ה עתיד להשרות אתכם דגלים דגלים, כיון שנפטר טענו אותו כשם שצוה אותם, שנאמר ויעשו בניו לו כן כאשר צום, מה כתיב אחריו וישאו אותו בניו ארצה כנען, כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקב"ה הרי השעה שיעשו דגלים דגלים, כשם שבישרן אביהן, שהן עתידין לעשות דגלים, מיד אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים לשמי, מיד התחיל משה מיצר, אמר עתיד מחלוקת להיות בין השבטים, אם אומר לשבט יהודה לשרות במזרח, אומר אי אפשר לי לשרות אלא בדרום, וכן כל שבט ושבט כיוצא בו, אמר לו הקב"ה [מה איכפת לך] אינן צריכין לך בדבר זה, מעצמן הם מכירין דירתן, למה שצוואת אביהם בידם, היאך לשרות בדגלים, איני מחדש עליהם דבר, כבר יש בידן טכסיס אביהן, כשם שהקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן, מנין שנאמר איש על דגלו באותות [לבית אבותם].
פרקי דרבי אליעזר
וכשבאו למערת המכפלה בא עליהם עשו מהר חורב לחרחר ריב, ואמ' שלי הוא מערת המכפלה, מה עשה יוסף שלח לכבוש במזלות ולירד למצרים, ולעלות כתב עולם שהיה בינם, לכך הלך נפתלי שהוא אילה שלוחה. חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו, אמ' להם מפני מה אנחנו יושבין כאן, הראהו באצבעו אמ' לו בשביל האיש הזה שאינו מניח אותנו לקבור את יעקב, שלף את חרבו והתיז את ראשו של עשו, ונכנס הראש לתוך מערת המכפלה, ואת גוייתו שלח לארץ אחוזתו בהר שעיר.