פירוש על דברים א:13

הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם. איתא בספרי (והובא ברש"י ז"ל) שיהיו ידועים לכם הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם אותו, ובאמת משה רבינו רבן של כל הנביאים בודאי היה מכיר בכל אדם מי הוא ומה הוא וכדאיתא בזה"ק (יתרו ע"ח.) שמשה היה דן בלא עדים, כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' דא רוח קודשא דהוה אתי לגביה וביה הוה ידע, אלא שבמשפט שניתן להם לישראל למנות דיינים לא ניתן להם רק לדון על פי המשפט וכללי החקים והמשפטים, ולכן אמר משה שהמשפט לאלהים הוא, היינו שמסר דברי תורה לישראל לדון על פי כללי התורה, ואם יבוא לפני משה הכל לא יהיה מקום לכללי התורה כי תיכף היה רואה ומכיר שורש כל נפש, ולכן ניתן להם המשפט לישראל, וזה שאמר להם, שלפני משה אין מקום לשום לבושים לדון על פיהם והרי שבא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מאיזה שבט הוא, היינו שאני איני מסתכל לחזקתו כלל רק לשורשו, אבל אתם שאתם במדרגות נמוכים ממני לכם נמסר המשפט לדון על פי כללים וחוקים ומשפטים וחזקות ועדים, והשי"ת יסכים על דיני ישראל שאף שאין דנים אלא על פי הלבושים, כגון כופר הכל פטור משום חזקה דאין אדם מעיז אף שנמצא לפעמים שאינו כפי הכלל וכן הרבה, אבל השי"ת מסכים על הוראת ישראל שאם דנים על פי התורה וכלליה יסכים השי"ת שהדין דין אמת לאמתו.

הבו לכם אנשים חכמים וכו' ואשמם בראשכם י"ל הול"ל ואשמם שופטכם ונ"ל בס"ד דמצינו דהחכמים נקראים עינים של ישראל כמ"ש עיני העדה על הסנהדרין והטעם כי הם הרואין במעשיהם של ישראל ובודקין אותם וארז"ל החכם עיניו בראשו וקשה כל אדם עיניו בראשו אך הכונה דהכסיל אינו רואה במומי עצמו כי אם במומין של אחרים דוקא וזה ידמה כאלו עיניו ברגלו שאז אינו מסתכל דכל גופו ואינו ראהו אך החכם עיניו בראשו שהוא מסתכל בעיניו על כל עצמו מה שעושה בכל גופו שלכך ברא הקב"ה את העינים בראש לרמוז שיסתכל תמיד בכל פעולות הגוף שלו מראשו ועד רגליו כדי שיכיר חסרונותיו ולז"א על החכמים שהם העיניים שלכם אשמם בראשכם שיהיו רואין את כל הפעולות הנעשים בכל הגוף שלכם ובודקין בכל המעשים שלכם ולא כאותם הדיינים שאין רואין במעשים של הציבור הנעשים כאלו הם עינים המונחים ברגלים של הציבור שאין רואין כלום:

הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר: