פירוש על דברים א:14

ותענו אתי וגו'. חֲלַטְתֶּם אֶת הַדָּבָר לַהֲנָאַתְכֶם; הָיָה לָכֶם לְהָשִׁיב, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד, מִמְּךָ אוֹ מִתַּלְמִידְךָ? לֹא מִמְּךָ שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ? אֶלָּא יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים עַכְשָׁו יִתְמַנּוּ עָלֵינוּ דַּיָּנִין הַרְבֵּה, אִם אֵין מַכִּירֵנוּ, אָנוּ מְבִיאִין לוֹ דוֹרוֹן וְהוּא נוֹשֵׂא לָנוּ פָנִים (שם):

ותענו אותי וגו'. רבותינו ז''ל אמרו (ספרי) שאמר להם היה לכם לומר רבינו ממי נאה ללמוד וכו' ממך שנצטערת עליה וכו' אלא שאני יודע וכו' ע''ש, ואפשר לפרש הכתוב לשבח, שישראל נצטערו על הדבר אבל להנאת משה מחלו על עצמם, והוא אומרו טוב הדבר להקל מעל רבינו הגם שהוא קשה אצלנו לעשותו ללמוד מפי תלמידך, והוא אומרו אשר דברת דברים קשים אצלנו לעשות אותם, והגם שהמאמר בא בכלל התוכחות, אולי שהקפיד גם על זה

טוב הדבר אשר דברת לעשות. שתעשה אתה בעצמך ולא אנחנו. דהנהגת הדור אע״ג שהוא למשא מ״מ מחלקת כבוד להנושא. ויש אדם דאהבת הכבוד מכרעת עול המשא ויש להיפך ומי שבאמת אהבת הכבוד גדולה אצלו אע״ג שהוא מתגעגע על משאו ואומר להקל משאו ע״י אחרים מ״מ יוכל להיות שלבו אין כפיו. וא״כ אין ד״א להדור ליתן לו אנשים הראוים לכך שנראה בזה שמבקשים להקל בכבודו מש״ה ענו גם המה למשה אין אנחנו יכולים לעשות כזה בפועל אם רצונך לעשות בעצמך טוב הדבר. והי׳ זה הספור כמה היו מסופקים בדעת משה וחושדים אותי שאין לבו כפיו: