פירוש על הושע 14:9

אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא.
עיין מ״ש התוס׳ ב״ק דף ק״א גבי משקה היוצא מקליפה דזה עצם, ועיין נדה דף ח׳ דגבי אילן סרק לכ״ע קטפי זה פריו, ועמ״ש בהל׳ מא״ס פ״י [הלכה כ״ב] ובחולין דף צ״ז ע״ב ודף צ״ח.

אפרים מה לי עוד לעצבים וכו' מי חכם וישמר אלה וכו'. פי' דהפולסופים תמהו איך הלכו הראשונים בחושך וקטרו למלאכת השמים ולהוריד השפע כי זהו הבל דלא יתכן שיקבל שום כוכב שפע לפעולה בעולם השפל כי הוא מוגבל עצמו מגשם החמישי ולא יקבל מין אחר ואם יאמר האומר שהחמה פועל בשפלים איננו אמת כי החמה עוברת ביסוד אש וממנו מקבלת החום וזהו חום השמש. וגם דעת הרמב"ם נוטה לזה וחשב מי שמייחס שום פעולה אל כוכב שהוא כפירה גמורה כי לא קצרה יד הבורא מלפעול בשפלים. וז"ש הנביא אפרים מה לי עוד לעצבים שמקטירין למלאכת השמים אני עניתי ואשורנו הכוונה אני משגיח בשפלים אני כברוש רענן ממני פריך נמצא דהכל מאתו תצא ואולם האמת שהאדם מקבל מקרה מגרמים השמים ממקרים ההויים בעולם וכי הקצור קצרה כפי הסיבה הראשונה המאציל אמיתי לפעול בשפלים בזה הענין ועל זה אמר כי ישרים דרכי ה' הכוונה דכבר נודע שאל יתברך נתן הבחירה לבני אדם ואלו לא הי' ע"י אמצעי יהי' כולם צדיקי' כי מאתו לא תצא רעה ולכך נשתלשל במדריגות ממדריגה למדריג' עד שהרשות נתונה לבני אדם וזהו ענין כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וא"ש וק"ל. באופן אחר נראה דאי' בגמ' שאל האי מינא אם אין הקב"ה חפץ בעוברי עבירה דין הוא שאם באים על הערוה שלא יתעברו א"ל עולם כמנהגו נוהג. ואי' עוד שם דכל כך היה השטן מרקד ביניהם ובאם שהיה שם חולה ונכנס לע"ז מיד נתרפא. ולהבין נראה כמ"ש באיוב משגיא לגוים ויאבדם ואין זה הכרח כי בדרך שאדם רוצה לילך וכו' והבא לטמא פותחין לו. וז"ש הנביא אפרים מה לי עוד לעצבים הוכיח אותם על עבודה זרה. ואפרים השיב איך לא אמון בם כי המה מראים גבורתם והיינו אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא. וע"ז אמר הנביא מי חכם ויבן אלה וכו' צדיקים וכו' ר"ל הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו מפני דהלך אחר ההבל לכך ימות בהבל. ואולם אוהביו כצאת השמש בגבורתו ספיר גזרתם ונוצצים כעין נחשת קלל ושומרי' את עצמם בטהרה בימי אפילה עד שיבא המלך המשיח ויוציאנו מאפילה לאורה בעגלא ובזמן קרוב אמן:

אפרים. יאמר מה לי עוד ללכת אתרי העצבים וישובו מעכו"ם אני אענהו מצרתו: