תיבת גמא
ונרצה לו בקרבן אהרן ובצ"ל הביאו העובר על ל"ת מרוחק הוא ובקרבן מסיר הריחוק אבל לא רצוי עדיין ובעולה אעשה מסיר הקירוב ובקרבן מביא הריצוי והקירוב וקשה דמכפר על ל"ת שניתוק לעשה משמע כמי דמרחק ואיך יביא הריצוי והקירוב וי"ל. גם מ"ש שם דמיתה ב"ש חמר מכרת בתו' ריש יבמות ושבת כ"ה ב' בגמרא ובתוס' שם ד"ה כרת מבואר דכרת יותר חמור ממיתה ב"ש יע"ש וצ"ע.
רש"י
על ראש העלה. לְהָבִיא עוֹלַת חוֹבָה לִסְמִיכָה וּלְהָבִיא עוֹלַת הַצֹּאן (שם):
רמב"ן
וסמך ידו בשתי ידיו כי מצאנו וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר (שמות כט י) וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל (שם טו) ודרשו בו ידי כל יחיד ויחיד והנה היא בשתי ידיו ובשעיר המשתלח מפורש וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר (ויקרא ט״ז:כ״א) ולא ידעתי אם כן למה כתב בכל שאר הסמיכות "את ידו" ואולי להוציא ממנו מה שדרשו (מנחות צג) ידו ולא יד שלוחו כי שמא היה במשמע "ידיו" להביא את שתיהן ולא נמעט בו השליח אבל עכשיו שהסמיכה בשתי ידיו לא כתב לשון יחיד אלא למעט השליח שאף על פי ששלוחו כמותו בשאר המקומות לא נדון כן בסמיכה ובתורת כהנים (אחרי פרשה טז כא) וסמך אהרן את שתי ידיו (ויקרא טז כא) מלמד שהסמיכה בשתי ידים בנין אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים: