מי השלוח
ואת שעיר החטאת דרש דרש משה. ענין השני דרישות, כענין רמז שמרמז בגמ' (סנהדרין ק"ו:) על דואג ואחיתופל שלמדו שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר הרומז לגגה של למ"ד, כי האות למד מורה על ישוב הדעת וסדר בכל מצות לא תעשה עם כל הספיקות שנולד בהלאוין האלו, וגם מורה על ישוב הדעת בתנועה אחרונה בבליעת המאכל מבית הבליעה לגוף להכיר ולהבין איזה שייך לו. וזה שהשיב לו אהרן (זבחים ק"א.) אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות. וזה שנאמר דרוש דרש משה שהשיב לו אף שדרשת כל צרכך, מ"מ אין לו להקל בקדשי דורות. וזהו סמיכות הפרשיות אחרי רואו כי בניו נענשו לפי שרצו להסתכל בנסתרות ועתידות, וזה בהכרח לנו להבין כי קדשי דורות חמורים מאוד וחביבים בעיני הקב"ה למאוד, לכן אינו נכון לאכול, ואחר הצער גדול שהיה להם ממיתת נדב ואביהוא עי"ז זכו וניתן להם הבדלות ממאכלות אסורות.
מי השלוח
ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן וגו'. כי באמת לא היה בזה מאמר מפורש שיאכלוהו כי לא היו יודעים בקדשי דורות היאך לעשות, וכפי הדין היו צריכים להחמיר ולא לאכלו, אכן טענת משה רבינו היה ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה, שבדבר הזה נמצא ענין עמוק ויקר באכילתו ולא היו צריכים להחמיר בזה, והשיב לו אהרן שב ואל תעשה עדיף כדאיתא בגמ' (ראש השנה כ"ח:) כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך.
דגל מחנה אפרים
ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שורף: י"ל בזה בדרך רמז כי איתא בכתבי האר"י ז"ל כי בלימוד הלכה בכ"ד קשיטי הכלה ע"י שמקשין ומפרקין ובזה משברין הקליפות וכו' ע"ש: וזה י"ל שמרומז בפסוק ואת שעיר היינו מלשון ושעירים ירקדו שם היינו קליפות: דרש דרש היינו על ידי שדורשים התורה: משה בבחי' דעת: והנה שורף שעי"ז נשרפין ונבטלין כל השעירים והקליפות: