Parshanut על ויקרא 10:16

והנה שורף. בתו"כ. ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרף לכך נאמר כאלה. ומפרש הגמרא בזבחים, דמשה טעה וסבר שאין חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות והוא נצטוה בקדשי שעה לאכול באנינותן וכמו דדריש לעיל כי כן צויתי באנינות יאכלוה ועיין היטב בסוגיא. ולהקל הטעות מאדון הנביאים מבחר האנושי אמינא דמשה לא שמע מהקב"ה שיאכלו באנינות והראיה דלא קאמר זה הדבר אשר צוה ד' כדרך המקרא בכ"מ, וע"כ דלא שמע כלל מאתו שיאכלו באנינות, רק משה קאמר להם, שזה הדבר אשר דבר ד' בקרובי אקדש כו' הרי היה הגזירה קודם וכמאמרם במכילתא דמלואים פסקא כ"א מסיני נטלו להם שראו משה ואהרן כו', א"ל הקב"ה נראה מי קובר את מי כו', ועיין ק"א שם, א"כ כשצוה הקב"ה שיאכלוה הרי ע"כ לפום מה דגלוי לשמו יתברך שימותו ויהיו אוננין ואפ"ה יאכלוה. וע"ז השיב אהרן לא כן אחי אם שמעת בקדשי שעה, היינו שצוה הקב"ה לאכול וע"כ דאף באנינות, אולם בקדשי דורות שאמר שהשעיר יאכל אינו להתיר באנינות, רק הוא הלכה לדורות, שלדורות השעיר תאכל, אבל השתא באנינות אסורים באכילה, ומנא יליף מקו"ח דמעשר. וזה שאמר וישמע משה ויטב בעיניו ע"ד אם חכם בני כו', דמדת קו"ח היה משה הראשון שדן קו"ח בעצמו מה ישראל כו' אני שהדבור מצוי כש"כ שיש לי לפרוש מאשתי (ועיין הקדמת בית מאיר וכוון בזה לדעת ר"ת בספר הישר). ודו"ק היטב.