תיבת גמא
ואת בת היענה לאסור ביצתה ועיין במ"מ פרק שלישי מה' מ"א ה"ו כל מריבוין אין לוקין עליהם ועמ"ל פי"ג מה' שגגות במגיה שם דוודאי ביצת בת היענה דלא כתיב בעוף בשרם אפ"ה אי לוקה דאתא מריבויא ואי דלאיסור למה לי קרא כל היוצא מטמא הא כתב המ"מ שם דה"א חידוש הוא אמ"ה בטהור יע"ש ואע"ג דחלב טהורה הותר אמ"ה בכורת וי"ו ב' וכל שיש ב' דברים לאו חידוש הוא כמ"ש פסחים מ"ג ב' אלימא האי לחודיה שרי כלאים ני פירש"י ז"ל שוב לאו חידוש הוא א"כ למה לי בת היענה ולמ"ש הש"ך בי"ד פ"א חלב לאו חידוש א"ש יע"ש במימי חלב וי"ל אפי' אלף חידו' הוא דשרי איסו' אמ"ה משא"כ האי לחודיה שרי זה לאו חידוש הוא כל שיש דוגמתו. ומ"ש המ"מ שם ביצה טהורה דשריא דכתיב תקח לך ולא לכלביך לכאורה י"ל ביצה טהורה אסורה ולך לצורכך להוליד מהם אפרוחים ומיעוטא ולא לכלביך דקאי נמי אבילצים היינו בצים מעוף טריפה אלא דא"א לאסור אפרוח מביצה טרפה דגובלא בעלמא הוא ובזה י"ל מ"ש המ"א בא"ח רי"ו אי בתר השתא אזלינן למה לי טעמא אפרוח מביצה טריפה דגובלא תיפוק בתר השתא י"ל וודאי ה"א דאפרוח מבילצה טריפה אסורה דסברא שקולה היא ממה דנימא דהתירה התורה חידוש אמ"ה ולכך אמר דזה א"א דגובלא הוא. ומיהו י"ל מדאיצטריך בת היענה ש"מ דטהורה מותרת ובכורות ו' דפריך טהורה מנלן היינו דאל"ה אימא גמל גמל לכדתניא יע"ש ולר"ש את נמי כל היכא דאיכא למדרש כו' משא"כ בת היענה ואין להאריך.
אוצר לעזי רש"י
3162 / (ויקרא יא,טז) / נץ
אושטוי"ר / ostoir / נץ גדול
בכתב-יד אחד כתוב אשפרוי"ר (צ"ל: אישפרויי"ר esparwier); וזה כפי הנראה תיקון מאוחר, המביא שם עוף יותר מצוי, והם דומים מאוד זה לזה. ר' אה"ל מס' 1683, 2088.
אושטוי"ר / ostoir / נץ גדול
בכתב-יד אחד כתוב אשפרוי"ר (צ"ל: אישפרויי"ר esparwier); וזה כפי הנראה תיקון מאוחר, המביא שם עוף יותר מצוי, והם דומים מאוד זה לזה. ר' אה"ל מס' 1683, 2088.