אור החיים
הטמאים. לתנא שאינו דורש טומאת עורותיהן מהטמאים למה איצטריך, אז''ל (בתו''כ) שבא לרבות ביצת השרץ שרקמה. גם דרשו (ת''כ מעילה יז) שיצטרפו לטומאה דם בדם דם בבשר בין במין אחד בין בב' מינים.
מנחת שי
כל הנגע בהם במתם. כתב הרמ"ה ז"ל חסר וא"ו כתיב וכל אורייתא דכותא חסר ואית דמסרין בהון כולהון חסרים בר מן ב' מלאים ולא מסיימי ודילמא בשאר קריא דאילו באורייתא כולהון דנסחי דיקי חסרים וא"ו כתיבי:
תורה תמימה על התורה
אלה הטמאים. ת"ר, הטמאים, לרבות עורותיהן כבשרן, יכול אפילו כולן ת"ל אלה והא אלה אכולהו כתיב, אמר רב – למינהו, הפסיק הענין פהומ"ש ת"ל אלה, הכונה אפסוק דסמיך ליה קאי, והוא פסוק ל' דבו חשובים רק חמשה. ומ"ש הפסיק הענין הכונה מדהו"ל למכתב למינהו אחרי שחשב כל השמונה שרצים וכתבי' בפסוק כ"ט לאחר שמנה ג' שרצים, ולכן מרבינן טומאת עורות רק באלה שחשובים בפסוק ל'. וטעם הדבר מפני שעורותיהם של אלו רכות הן כבשר, ולכן הוי דינן כבשר, אם לא שעבדן או שהלך בהן כדי שיעור עיבוד [מהלך מיל] שאז נתקשות. ואמנם אף כי בפסוק זה חשיבי ה' מינים, מ"מ יוצא מכלל דין זה עור התנשמת, ובגמ' מפרש הטעם משום דבמשנה לא חשיב תנשמת וס"ל לתנא דלא סמכינן אקרא רק אסברא מפני שהן רכות כמש"כ, ועור התנשמת איננה רכה כמו עורות הארבע שרצים שנחשבו עמה בפסוק הקודם.
.
(שם קכ"ב ב')
(שם קכ"ב ב')