פירושים על ויקרא 11:33: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

אל תוכו. אֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ (חולין כ"ד):

אל תוכו אין כלי חרס מטמא אלא מאוירו. בפרק קמא דחולין ת"ר אויר כלי חרס טמא וגבו טהור ומפרש בגמרא מה"מ דת"ר תוכו ואע"פ שלא נגע בו אתה אומר אף על פי שלא נגע בו או אינו אלא אם כן נגע בו רבי יונתן בן אבטולמוס אומר נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא מה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע אף תוכו האמור ליטמא אף על פי שלא נגע בו והתם מנלן אמר רבי יונתן התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל ופרש"י אויר כלי חרס שהגיעה טומאה לאוירו ולא נגעה בו וגבי טהור אפילו נגעה בו נאמר תוכו לטמא כשהכלי מטמא אוכלין שבתוכו דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ונאמר תוכו ליטמא כשהכלי מקבל טומאה מן השרץ דכתיב כל אשר יפול מהם אל תוכו מה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע הכלי למה שבתוכו הוא מטמא כל אוכלין ומשקין הנתונין באוירו כדמפרש רבי יונתן התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל שהכלי אינו נוגע בכלו אלא במה שסמוך לדפנות מטמאין מן האויר שאי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד שאין אוכל מטמא אוכל ועוד אם כן זה שני וזה שלישי והשלישי לא יעשה רביעי אף תוכו האמור ליטמא שהיא אזהרת טומאה לכלי אף על פי שלא נגעה טומאה בו אלא תלויה באוירו טמא וא"ת והלא הני תרי תוכו דכתיבי בקרא מצרך צריכי להו חד לגופיה שיטמא הכלי חרס כל אוכלין ומשקין שבאוירו אף על פי שלא נגע בהם וחד למעוטי תוכו של זה ולא תוכו של אחר שאין שום כלי מטמא מאוירו אלא כלי חרס בלבד וכיון דצריכי להו היכי דרשינן להו לגזרה שוה והא בעינן מופנה וליכא כבר תרצו בגמרא ארבעה תוכי כתיבי תוך תוכו תוך תוכו פי' הני תרי תוכו דכתיבי בקרא ד' הוו דבכל חד מנייהו היי מצי למכתב תוך וכתב תוכו למדרש תוך תוכו חד לגופיה כדלעיל וחד לג"ש וחד לתוכו של זה ולא תוכו של אחר וחד לתוכו ולא תוך תוכו שאם היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה מפי החיצון כדמפרש בת"כ ואוכלין ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון אין האוכלים טמאין דלאו תוכו דכלי חרס נינהו אלא תוך תוכו ולא מיבעיא אם היה הפנימי של חרס דמציל דמכיון דאינו מטמא מגבו לא נטמא וחוצץ בפני הטומאה שבאויר החיצון אלא אפילו אם היה הפנימי כלי שטף דמיטמא מגבו ואיכא למימר לא יתוץ בפני הטומאה מציל על האוכלין שבתוכו שהרי גם הוא לא נטמא וחוצץ דאי משום דנגע בחיצון חיצון ראשון הוא ואין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ואי משום דקאי באויר כלי חרס וכתיב וכל אשר בתוכו יטמא הני מילי אוכלין ומשקין אבל כלים אינה מטמאין דתניא בפסחים יכול כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל וכל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ואם תאמר למה לי גזרה שוה דתוכו תוכו ללמד שכלי חרס מיטמא מאוירו תיפיק לי דמדאצטריך הוא לגבי צמיד פתיל לומר האי הוא דכי אין צמיד פתיל עליו טמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור הא כל הכלים בין שיש צמיד פתיל עליהם בין שאין צמיד פתיל עליהם מיטמאין מכלל דכלי חרס מקבל טומאה מאוירו דאי אינו מקבל טומאה מאוירו למה לי הוא הא כיון דכלי חרס אינו מיטמא מאוירו תו ליכא למעבד ק"ו שלא יהיו שאר כלים מיטמאין מגבן אלא מתוכן ובנגיעה כבר תרצו התוספות בזה דכל כמה דלא ידעינן דכלי חרס מיטמא מאוירו לא מצינן למדרש מכל כלי פתוח אי זהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו והוה מוקמינן ליה בכל הכלים ולא הוה ידעינן היאך נדרוש הפסוק ומאי למדרש מהוא ונראה לי שכך פירושו דאי לאו ג"ש דתוכו תוכו דמלמד לנו דכלי חרס מיטמא מאוירו לא הוה ידעינן לפרושי מפתוח אי זהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו שפירושו אי זהו כלי שממהרת הטומאה לבדו דרך פתחו דהיינו מאוירו הוי אומר זה כלי חרס וכשלא היינו יודעין באי זה כלי קאי לא היינו יודעין היאך נדרוש הפסוק של כל כלי פתוח ולא שהמיעוט של הוא קאי בכלי חרס עד שנלמוד ממנו שבא למעט שאר כלים מדין כלי חרס דלא נילף מיניה מק"ו שלא יטמאו מגבן וא"כ לא היינו יודעים שהכלי חרס מקבל טומאה מאוירו אי לאו ג"ש דתוכו תוכו וא"ת הא מדכתב רחמנא תוכו ודרשינן מינה ולא תוך תוכו ש"מ דמקבל טומאה מאוירו כבר תרצו התוספות דאפילו לא מקבל טומאה מאוירו כיון דמטמא אחרים מאוירו אצטריך שפיר לאוכלין הנתלין תוך תוכו דטהורין אבל מדדרשינן תוכו של זה ולא תוכו של אחר ליכא למשמע דמיטמא מאוירו משום דה"א אם אינו ענין ליטמא תנהו ענין לטמא תוכו של זה מטמא אחרים מאוירו ולא תוכו של אחר אי נמי הוה אמינא תוכו של זה מקבל טומאה במגע ולא תוכו של אחר שלא יקבלו טומאה שאר כלים אפי' במגע אלא מגבן כמו שתרצו התוספות:

וכל כלי חרס. לרבות כלי נתר ושברי כלי חרס ^קייתכן דלכן מרבה כלי נתר יותר משאר כלים משום דבפרט אחד דומה היא לכלי חרס שמצורפת בכבשן כמו כלי חרס, ושברי כלי חרס איירי כשעדיין ראויין לאיזה תשמיש מבלי שיצטרכו לתמיכה מן הצד, דבכהאי גוונא עדיין שם כלי עליהם, ועיין בפ"ב מ"ב דכלים. , ולרבות את האהלים ^קיאעי' בראב"ד פ"ג ה"ה מכלים שפירש דרשה זו דקאי על שידה תיבה ומגדל, ואשמעינן דהוי ככלי ולא כאויר בית, אמנם לפני הרמב"ם היה כאן גירסא אחרת כמבואר בדבריו שם. .
(תו"כ)