אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע דאחד מסימני טהרה של הבהמה המפורש בתורה הוא שהטהודה צריכה להיות פרסותיה סדוקות אבל הטמאה אין פרסותיה סדוקות ונמצא שהסדק שבפרסותיה של בהמה הוא א' מסימני טהרה והנה ההפרש שיש בין מספר טמא למספד טהור הוא גי' קס"ד אותיות סדק כי טהר כתוב בתורה חסר בלא וא"ו ונמצא שההבדל שיש בין מספר זה למספר זה הוא גי' סד"ק רמז לסימן טהרה שיש בין חיה טהורה הנאכלת לחיה הטמאה אשר לא תאכל ובזה להבדיל בין הטמא ובין הטהור כלומר מה שיש הבדל והפרש בין מספר הטמא למספר הטהור הוא רמז לסימן והפרש שיש בין חיה הנאכלת ובין חיה אשר לא תאכל:
תפארת שלמה
בין החיה הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל. כבר בארנו במ"א בענין מעלת השפע אם היא ממקום קדוש וטהור. לא כן אם היא באה מסטרא אחרא ח"ו הוא מטמטם את לבו של אדם. וז"ש ביוסף חי' רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. פי' שהי' דואג על השפע של מצרים שהיא בחי' חי' רעה שלא יהנה יוסף ממנו. אך מה עשה הקב"ה ויברך ה' את ביתה מצרי בגלל יוסף. שהברכה הי' שורה למען יוסף לבל יהי' לו יניקה מסט"א משפע של מצרים רק מסטרא דקדושה. וזה ג"כ הנאמר כאן להבדיל בין הטמא ובין הטהור כו' ובין החיה הנאכלת ובין החיה היא השפע מסט"א אשר לא תאכל שצריך שמירה מזה כנ"ל:
פענח רזא
ובין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל, ובין אשר לא תאכל מבע"ל, החי' מיותר לרמז י"ח טריפות הנוהגות בעשר מיני חי' ובהמה דקחשיב במשנה תורה, זהו החי"ה, ב' ההי"ן רמז לעשר מינין ונשארו אותיות ח"י על רמז מספר הטריפות (ובא הרמז באותיות ח"י להורות כי טריפה חיה או שאינה חיה למר כדאית לי' ולמר כדאי"ל):