דגל מחנה אפרים
או יאמר כי העולמות לגבי קב"ה כנוקבא לגבי דכורא לקבל חיותם מן הקב"ה והקב"ה הוא בחי' דכר לכל העולמות שמשפיע להם חיות וחסד הנקרא דכר לכן כשאדם מתאווה לדבק בקב"ה בזה הוא מעלה בחי' מ"נ ונתעורר מלעילא בחי' מ"ד ונולד שפע וחיות לו ולכל העולמות לאפוקי כשמתאווה לתענוגי חמדת עו"הז שהם עצמם בחי' נוקבא כי כולם צריכי' לקבל חיות מאתו ית"ש וידוע אין אדם עובר עבירה אא"כ וכו' ומסתלק ממנו הנשמה חלילה וחס אבל כשהנשמה אצל האדם אזי מתאוה לשורשה לקב"ה: וזהו שמרמז אשה כי תזריע היינו נשמה שהיא בחי' אשה ונוק' לגבי קב"ה: כי תזריע היינו כשמתאווה לקב"ה ובזה היא מזרעת בחי' מ"נ בהתעוררת מלתתא לעילא אזי וילדה זכר כנ"ל שמתעורר חסד וחיים ושפע מלעילא לתתא בחי' מ"ד כנ"ל והבן:
רקנאטי על התורה
ובמלאות ימי טהרה לבן או לבת וגו'. אין חטאת באה רק על חטא. ואף כי רז"ל נתעוררו על זה על דרך האגדה בשעה שכורעת לילד וכו' לפי האמת נראה לי סוד הענין על חטא נחש הקדמוני כטעם חטאת חובה ובמקומו יתבאר בגזירת האל:
תורה תמימה על התורה
ובמלאת ימי טהרה. תניא, יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא מבאם חזרה והפילה ביום מלאת לזכר דהיינו ביום ארבעים ואחד לזכר ויום פ"א לנקבה כגון שנתעברה אחר ימי טומאה או שנשתהה ולד אחר חבירו כמש"כ לעיל אות מ"א, תביא שתי קרבנות, אבל על אותו שילדה בתוך מלאת לא תביא וכפי שיתבאר בפ' הסמוך בדרשה זאת תורת היולדת התורה ריבתה על כמה ולדות שיש לה בתוך ימי לידה שמביאה קרבן אחד ואוכלת בקדשים ואין השאר עליה חובה.
, יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שאחר מלאת ותפטר משתיהן מגשאם ילדה בתוך שמונים ולאחר שעברו שמונים חזרה וילדה נקבה בתוך שמונים של שניה, יכול תביא קרבן על הראשונה ועל השלישית לפי שהוא אחר מלאת של ראשונה.
, ת"ל ובמלאת ימי טהרה, ביום מלאת תביא, תוך מלאת לא תביא מדדלשון ובמלאת משמע כל זמן שילדה ביום מלאת בשעה שראויה להביא בה קרבן תתחייב בקרבן על שתיהן, אבל תוך מלאת לא תביא, וזו הואיל והיא בתוך מלאת של שניה לא תביא.
.
(נזיר ס"ד ב')
(נזיר ס"ד ב')