צרור המור על התורה
ומצאתי בפירוש ישעיהו בפירוש רבי יוסף קמחי ז"ל שביאר זה באומרו ה' בצר פקדוך צקון לחש. כי זה מורה על מעלת ישראל שאעפ"י שיודעים שהקב"ה מביא עליהם צרות וייסורין בעונותיהם. אז חוזרים אליו בלב שלם ומתפללים לפניו. אעפ"י שמן הדין היה ראוי להפך. וזהו צקון לחש מוסרך למו. ואיך איפשר זה. לז"א שקרה להם כמו שקרה לאשה הרה שתחיל תזעק בחבליה. ומגעת עד דכדוכה של נפש. ויודעת שכל זה הרע עשה לה בעלה. ועם כל זה אז מתדבקת ומתקשרת עמו יותר. כן היינו מפניך ה'. שכל עוד שאתה פוקד ומייסר אותנו בייסורים. אז אנו מתפללין אליך יותר ואנו מתדבקין בך. הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. ולא כמו האשה שיולדת זכר או נקבה. אלא אחר כל החבלים ילדנו רוח. אחר שאין אנו רואים ישועה בארץ לעמך. ואין אנו רואים נקמה ונפילה ביושבי תבל. זהו מה שראיתי לפ' בזה כאלו הנבואה דברה בי. ואלו לא כתבתי בזה הספר דבר אחר אלא זה די לאנשי המדע אלו דבריו ז"ל. וזה מסכים עם מה שפירשתי באומרו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. וזהו מה שאמר דוד על יהונתן צר לי עליך אחי וגו'. נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. לפי שידוע שאהבת יהונתן לדוד היתה בלי טעם. וחוץ מן המנהג הטבעי. כי אחר שיהונתן היה יודע שדוד עתיד ליקח מלכותו ממנו. ראוי היה לשנוא לו וליטור לו איבת עולם. ולא עשה כן אלא אהבת עולם אהבהו. ואיך היה זה כי זה דבר פלא ואין לו טעם. לז"א נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. רוצה לומר ממין אהבת הנשים שאוהבות לבעליהן בלי טעם. שמושלים בהן ומשתעבדין בהן כשפחות. ויודעות שהרע המגיען הוא בסבתם. ועם כל זה אוהבות אותם. וכן בזה הדרך היתה אהבת יהונתן ודוד. וכל זה מקללת בעצב תלדי בנים. ועם כל זה ואל אישך תשוקתך. ולכן בכאן כשיולדת זכר שהיא אם הבנים שמחה. ומשעה שמזדווגת מבקשת ואומרת שיהיה זכר. וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר. זמן חרטתה אינו אלא ז' ימים. אבל כשיולדת נקבה שהיא בלא רצונה. כאומרם ז"ל שלשה דברים אין אדם רוצה שיהיו לו וא"א לעולם בלא הם. ואלו הם נקבה בבניו. קמה בשדהו. חומץ ביינו. לכן אינה מתחרטת כ"כ מהרה לפי שילדה נקבה. אבל עם כל זה לפי הרכבתה. ואל אישה תשוקתה. לכן כתב וטמאה שבועים כנדתה. כסדר הטומאה האמורה בחוה שכפל בה. ואמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים. אבל באדם לא כתב אלא בעצבון תאכלנה. ולכפר על חטאתה ועל העולה על לבה. אמר תביא כבש בן שנתו לעולה:
ילקוט שמעוני על התורה
ובמלאת יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא, יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת, ת"ל ביום מלאת, ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא, המפלת לאור שמונים ואחד בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין, תניא אמרו להם ב"ה לב"ש הרי הוא אומר או לבת לרבות אור פ"א, אמרו ב"ה לבית שמאי מאי שנא אור פ"א מיום פ"א אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן, א"ל ב"ש לא אם אמרת ביום פ"א שכן יצאה בשעה שראויה להקריב בה קרבן תאמר במפלת לאור פ"א שלא יצאה בשעה שראויה להקריב בה קרבן, אמרו להם ב"ה הרי המפלת ביום פ"א שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה בשעה שראויה להקריב בה קרבן וחייבת בקרבן, א"ל ב"ש לא אם אמרת ביום פ"א שחל להיות בשבת שאע"פ שאין ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור תאמר במפלת לאור פ"א שכן לילה אין ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן צבור, הדמים אין מוכיחין שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן, תניא כבש בן שנתו לעולה, שנתו ולא שנה למנין עולם, ובן יונה או תור לחטאת או זה או זה, והלא דין הוא ומה אם במקום שלא כשרה חטאת העוף עם עולת בהמה כשרה חטאת בהמה עם עולת בהמה, כאן שכשרה חטאת העוף עם עולת בהמה אינו דין שתכשר חטאת בהמה עם עולת בהמה, ת"ל ובן יונה או תור לחטאת או זה או זה, ובן יונה או תור מלמד ששניהם שקולין זה כזה, וכפר עליה הכהן וטהרה מחוסר כפורים מנלן דאמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה ואמר מר טמא ששימש במיתה והקריבו מה ת"ל מפני שטעונה שנים, יכול שנים מעכבים אותה ת"ל והקריב אחד מעכבה ואין שנים מעכבין, איני יודע אם חטאת אם עולה, כשהוא אומר וכפר מה מצינו בכל התורה כולה כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת, וטהרה לאכול בזבחים, ממקור מלמד שכל דמים שרואה אינן אלא מן המקור, דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה, חמשה דמים טמאין בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג, בית שמאי אומר אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, וב"ה מטהרין, הירוק עקביא בן מהללאל מטמא, מנלן דאיכא דם טהור דילמא כל דם דאתי מינה טמא, אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם ואי דם טהור ליכא במאי פליגי זקן ממרא ורבנן וממאי דהני טמאים והני טהורין ודם מנלן דאדום הוא דאמר קרא ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם למימרא דדם אדום הוא ואימא אדום ותו לא, אמר קרא דמיה דמיה הרי כאן ארבע, והא אנן חמשה תנן, א"ר חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה, ולב"ש ולעקביא בן מהללאל לית להו דמיה דמיה, איבעית אימא לית להו, ואיבעית אימא לאו אמר רבי חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה הכא נמי מילקא הוא דלקו:
ילקוט שמעוני על התורה
וכי יגור. אין לי אלא המתגייר, שנתגייר מנין, תלמוד לומר או אשר בתוככם לדורותיכם. ועשה אשה מין דמים, או אינו אלא מין מנחה, ת"ל ככם מה אתם מן דמים אף גרים מן דמים. אי מה ישראל מין בהמה אף הגרים מין בהמה, ת"ל לכם לכם הקשיתים ולא הקשיתים להם בהמה. רבי אומר מה ישראל שלא באו לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאת קרבנן אף הגרים כיוצא בהם. אי מה ישראל בדם עולה ובזבחי שלמים אף הגרים בדם עולה ובזבחי שלמים, ת"ל ועשה אשה ריח ניחוח לה', אמרת צא וראה איזהו מין דמים שכלו עולה לאישים ואין לך הימנו היתר אי אתה מוצא אלא עולת העוף, להביא פרידה אחת אינו יכול שלא מצינו פרידה אחת קרבה בכל בתורה מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולה [חציין חטאת] חוץ משל גר מפני שכולן כליל לאישים. וכי יגור אתכם גר יכול שנתגייר אצל נכרים במדינת הים, אמרת לא אמרתי אלא אתכם, אין לי אלא עמהם ממצרים, מנין אפילו עמהן באותה שעה, אמרת או אשר בתוככם לדורותיכם מלמד שאינו רשאי לאכול בזבחים עד שיביא לאישים קרבן. תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קרבן, הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב. כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה וכאן שתיהן עולות. הביא חובתו מן הבהמה יצא [עולה ושלמים יצא] מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל. מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים, אם כן חובתו אחת מן הבהמה לא תסגי ליה בגויה דהא כתיב כאשר תעשו כן יעשה. אמר רב פפא יש לומר לעולת העוף מתרבי לעולת בהמה לא כל שכן. אי הכי אפילו מנחה נמי, מיעט רחמנא כן. ועוף היכא איתרבי דתניא כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הן עולות ושלמים, מנין לרבות את העוף ת"ל יעשה אשה ריח ניחוח לה', איזהו דבר שכולו לה' הוי אומר זו עולת העוף. יכול שאני מרבה אפילו מנחת נסכים, ת"ל כן. תניא אידך יעשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאישים אפילו מנחה, ת"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים. אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים, ת"ל ככם לכם הקשיתים ולא לקרבנותיכם, רבי אומר כו' (כדלעיל). להביא פרידה אחת אי אפשר וכו' ולא והתניא והקריבו מה ת"ל, לפי שנאמר והקריב שומע אני האומר הרי עלי עולת העוף לא יפחות משני פרידין, ת"ל והקריבו אפילו פרידה אחת, חובה מיהא לא אשכחן, והא איכא יולדת דאתיא בן יונה או תור לחטאת, משום דאיכא כבש בהדה. אמר מר מה אב ותיכם לא נכנסו וכו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים, אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, הרצאת דמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, אלא טבילות מנלן, דכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאת בלא טבילה. אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים, אמר רב אחא בר יעקב וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם כתיב: