תורה תמימה על התורה
טמא הוא. תניא, מניין לשער צהוב החוזר לאחר הפטור, ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא קנר"ל שאם החליטו הכהן לטומאה מחמת הפשיון ובתוך כך נולד בו שער צהוב לא יחזור לטמאנו גם מחמת השער צהוב שגם הוא סימן טומאה. ומסיים בתו"כ בטעם הדבר משום דקי"ל אין מחליטין את המוחלט כמבואר לעיל פסוק י"א בדרשה לא יסגירנו שכל שנקרא עליו שם טומאה שוב אין זקוק לו לראות בו עוד נגע אחר, יעוי"ש, וזהו שאמר לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא, ר"ל לא יביט עוד על סימן טומאה מחמת שער צהוב להחליטו עוד לטומאה, יען כי טמא הוא מחמת הפשיון ואין מחליטין את המוחלט כמבואר בפסוק הנ"ל, ובעל ק"א פי' בע"א.
ויתכן עוד בביאור דרשה זאת שבתו"כ כי מתחלה מרמז כי יש במציאות שאחרי הפטור יראה שער צהוב וזהו שאמר מנין לשער צהוב החוזר (ר"ל שהוא חוזר) לאחר הפטור ת"ל לא יבקר לשער הצהוב, ואח"כ באו שם הדרשות הנוגעות לפי"ז לדינא. .
(תו"כ)
ויתכן עוד בביאור דרשה זאת שבתו"כ כי מתחלה מרמז כי יש במציאות שאחרי הפטור יראה שער צהוב וזהו שאמר מנין לשער צהוב החוזר (ר"ל שהוא חוזר) לאחר הפטור ת"ל לא יבקר לשער הצהוב, ואח"כ באו שם הדרשות הנוגעות לפי"ז לדינא. .
(תו"כ)
מדרש לקח טוב
פס'. וראהו הכהן והנה פשה הנתק לא יבקר הכהן לשער הצהוב. שטימא שלא בפשיון. ולפשיון שטימא בשער הצהוב: