בן איש חי
ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם נ"ל בס"ד ולקח הכהן איש החסד את הכבש האחד רמז לישראל שנקראו כבשים והם גוי אחד בארץ שיש להם תואר אחד וזהו האחד הידוע בה"א הידיעה או יובן האחד ה' אחד כי חמשה פעמים אח"ד עולה מספר ס"ה שהוא שם אדנ"י כמנין היכל בסוד ו"ה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ ובשבת מיחדים שמו יתברך בתיבת אחד של שמע ישראל חמשה פעמים שהם ארבעה בק"ש שתים בלילה דערבית ועל המטה ושתים ביום בשחרית דקרבנות ודיוצר ואחת במוסף בקדושת מוסף הרי חמשה פעמים אחד יש בשבת כמנין שם אדנ"י שה"ס השכינה השורה על ישראל ולז"א ולקח הכהן את הכבש אלו ישראל ה' אחד כלומר ה"פ אחד ועוד והקריב אותו לכבש שהוא ישראל לאשם קרי בה ל"א שם כי שם ל"א מן ע"ב שמות של ויסע ויבא ויט הוא שם לבב שהוא שהוא למפרע בכ"ל והוא ברכתו של אברהם אע"ה דכתיב וה' בירך את אברהם בכל שממשיך לישראל ברכה משם זה שהוא שם ל"א מן ע"ב שמות ואת לג השמן ר"ל לבוש לאותיות שמן כמ"ש במדרש בראשית פרשה ד' כתונת עור רבי יהושע אומר לגא פי' בגד משובח כי אותיות שמן מתלבשים בא"ת ב"ש בשם בי"ט והוא עיקרו של עולם ששמירת ישראל תלויה בו והוא מכניע הקליפות לפניהם וכנז' בס' קה"י ז"ל והניף אותם תנופה לפני ה' כתרגומו וירם יתהון ארמא קדם ה':
רש"י
והקריב אתו לאשם. יַקְרִיבֶנּוּ לְתוֹךְ הָעֲזָרָה לְשֵׁם אָשָׁם לְהָנִיף, שֶׁהוּא טָעוּן תְּנוּפָה חָי (מנחות ס"ב):
ספורנו
והקריב אותו לאשם. כבר התבאר שענין האשם הוא על מעל בקדש כמו החטאת על חיוב כרת וכבר אמרו שהצרעת היא על לשון הרע ועל גסות הרוח ששניהם מעילה בקדש. כי אמנם לשון הרע עקרו בסתר כמעמיק מה' לסתיר עצה, כאמרם בברכות העובר עברה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה ועל המתגאה נאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. אמר הקב"ה זה גונב מלבושי אין אני והוא יכולים לעמוד בעולם אחד. וכבר ספר הכתוב על עזיהו באמרו וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו והצרעת זרחה במצחו: