מי השלוח
וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע. איתא בזה"ק (תזריע מ"ט:) הכהן סתם דא קב"ה היינו שבעת שהשי"ת מביט לפרט נפש מישראל, אז ממילא מתרפא האדם מכל חסרונותיו, כי ראיית השי"ת פועלת טובה.
מאור ושמש
ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא וגו' יש לדקדק תיבת והנה הוא מיותר לגמרי שהי' לו לומר ולכתוב וראה הכהן שנרפא וגו' ויש לפרש ע"פ פשוטו דאיתא במדרשים הקדמונים ובפרט באור החיים הקדוש שרפואת המצורע תלוי דווקא בהסגר ובישיבה מחוץ למחנה להודיע שאין החולה ורפואתו תלוי בטבע כי מטבע החולאת המצורע הוא עיפוש הדם כידוע וזה בא לאדם מעצבות וממרה שחורה ע"כ מהראוי הי' שתהי' רפואתו כדרך כל הרפואות בדרך הטבע לעסוק בסמים המשמחים אותו ולישב בסוד המשחקים וישיבת אדם בדד גורם לו עצבות יותר ויותר ע"ש בדבריהם ז"ל. ונ"ל ליתן סעד לדבריהם ז"ל כי בוודאי רפואת המצורע הוא עיקר תלוי' בתשובה שלימה ועזיבת החטא לגמרי ובוודאי מדרכי תשובה להיות לבו נשבר מאד מחמת מרירות החטא ובוודאי כשאדם מתבודד לבדו יוכל לפשפש במעשיו היטיב ולשבר לבו באמת בהכנעה גדולה וזהו טהרתו אבל קשה ע"ז כי ע"י שבירת לבו ועצבון על עוונו יגבר החולי יותר כי כן מדרך הטבע כנ"ל אבל זאת הוא באמת מי שמשבר לבו לגמרי בהכנעה גמורה לפני הבורא ית' בוודא יביא לו שמחה גמירה מזה העצבות כידוע מזוה"ק על פסוק עבדו את ה' בשמחה עיי"ש אבל זאת הבחינה אינו מבין אדם על עצמו ולא שום אדם אחר אם יש לאדם בעל תשובה שמחה מחמת שתמיד ממרמר בשברון לב על עוונו רק גדולי הצדיקים או כשאדם הולך זמן רב בתמידיות בזה הדרך שמשבר לבו לגמרי בהכנעה גמורה לעבודת הבורא ב"ה באמת אזי מרגיש ג"כ בבואו השמחה בלבו בעת תשובתו הרמתה בהכנעה גמורה ופי' הפסוק כך הוא ויצא הכהן וראה והנה ואין והנה אלא לשון שמחה כידוע במדרש על פסוק והנה אהרן אחיך וגו' וראך ושמח בלבו וזהו הפי' שראה הכהן והנה דהיינו זה המצורע נשבר בלבו בקרבו כ"כ עד שבא ג"כ לשמחה מחמת תשובה אז נרפא הנגע בוודאי שמחל לו הקב"ה כי בוודאי עשה תשובה נכונה כתיקונו כמובן.
בן איש חי
והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע הדקדוק ידוע מילות מן הצרוע לשון יתר ונ"ל בס"ד ארז"ל צרעת באה על לשה"ר לכן מסגירו כדי לטהרו שעושה לו צער של הסגר הפך מנהגו הרע כשסיפר לשה"ר שילך ממקום למקום ויספר שכן דרכם וכאשר הרחיב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דבר זה בפרשת תזריע בלשונו הנעים והנה צרוע אותיות עצור וז"ש נרפא מן העצור שעשה הפך מדתו הרעה גם הלומד תורה בבהמ"ד נקרא עצור כמ"ש בדואג נעצר נלפני ה' וע"י שהוא עצור בלימוד תורה נרפא נגע הצרעת או יובן בס"ד הכונה כי הצרוע שחטא ולכך לקה בצרעת אין לו רפואה אלא בתשובה וחרטה אך החרטה באה לו מצד שדחקוהו היסורין שלא יכול שאת אותם אפשר שזה לא יבא לו רפואה אלא צריך שהרפואה תהיה מכח הצרוע עצמו שהוא מתחרט באמת על מעשיו הרעים אפילו אם לא היו באין עליו יסורין ובזה יובן דברי התנא אזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה כלומר התשובה נקראת דרך כמ"ש רז"ל ע"פ על כן יורה חטאים בדרך ואמר איזו היא תשובה מעליא זו שהיא תפארת לעושיה שיתפאר על אשר הוא עשאה באמת מטוב רצונו ולא שהיסורין הכריחו אותו דכיון שלא לחצוהו היסורין אז נמצא תפארת לו מן האדם כי בני אדם אחרים יבואו ללמוד ממנו תשובה כיון שרואין אשר מאיליו נתחרט ועשה תשובה יתפעלו יותר גם הם לעשות תשובה ונמצא זה זכה וזיכה אחרים: