תורה תמימה על התורה
ועשה אותם הכהן. אמר רב חסדא, אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, דכתיב (ר"פ תזריע) ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת וכתיב ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה, או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן נטעיין מש"כ בביאור ענין זה לעיל בר"פ תזריע בפסוק המצויין.
.
(יומא מ"א א')
(יומא מ"א א')
העמק דבר
לפני ה׳ מזובו. כבר פירשנו לעיל י״ד י״ט דבא ללמד שאינו יוצא בשתי תורים אלו חיוב אחר של קרבן עו״י. והדרש במגילה ידוע:
הכתב והקבלה
וכפר עליו. טעם טומאת הזוב באיש מפני היותו חולה חולי כבד מן החליים הדבקיים וצריך קרבן לתת הודאה לשם שריפא אותו וטהרו וצריך חטאת לכפר על חטאו שלא יגרום לו עוד חולי. והקל הכתוב בטומאת הזוב באשה בעת נדתה ולא חייב בה קרבן בעבור שהוא בטבעה ולא נתרפאית מחולי וטמא אותה שבעת ימים בין שתראה יום אחד או כל השבעה, כי הנשים בטבען לא תהיה בהן יותר משבעה זולתי בהיות בהן שפע יתר בחולי, אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם, הנה הוא חולי כזוב האיש והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב (רמב"ן):