פירוש על ויקרא 16:3

בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה. איתא במדרש בפר בן בקר זה אברהם על שום ואל הבקר רץ אברהם איל לעולה זה יצחק על שום והנה איל אחד נאחז בסבך ע"כ והקשה הרב זרע ברך ז"ל דלמה באמת לא צוה להביא קרבן נגד יעקב ג"כ והרב ז"ל פי' שם לפי דרכו ע"ש. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב הרב מגלה עמוקות ז"ל אופן ע"ו דמצות עשה שהם דמ"ח מסטרא דאברהם שהוא עולה רמ"ח ומצות לא תעשה מצד יצחק ולכן לוקין על לאוין שבתורה כמנין יצח"ק ואע"פ שהרמב"ם ז"ל נתן סימן ילקו זרי"ם כתב שערי אורה שלוקין כמנין מכה רבה שהם ר"ז לאוין נמצא שיצחק כולל כל לאוין שלוקין עליו שהם כחות הדין עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה ידוע מ"ש רז"ל ע"פ בזאת יבא אהרן אל הקדש דקאי על זכות התורה שנקראת זאת וכמ"ש במדרש ע"ש ובזה יובן בזאת יבא אהרן אל הקודש הוא רמז לזכות התורה שנקראת זאת והנה התורה בכללותה היא מצות עשה ומצות ל"ת ולכן השתא צוה קרא לבא בפר בן בקר זה אברהם רמז למצות עשה שהם מסטרא דאברהם ואיל לעולה זה יצחק רמז למצות לא תעשה שהם מצד יצחק ולכן השתא לזה לא צוה להביא כנגד יעקב דהלא אברהם ויצחק הם כוללים כל התורה שהיא מצות עשה ומצות לא תעשה ותו לא צריך:

בזאת יבא אהרן כו' לדוד ד' אורי וישעי כו' ממי אירא. ויראו העם את ד'. מעוז חיי עזי וזמרת ממי אפחד תפול עליהם אימתה כו' בזאת אני בוטח במה שהבטיח ד' ד' ילחם לכם ואתם תחרישון כי האדם צריך לידע שאין לו שום שייכות מצדו להקדושה וגם לעשיית המצוה הכל ע"י השי"ת זה נותן כח לאדם לקרבו לקדושה ולא מצד מעשיו ואם יודע זה היטב יוכל לקרב עצמו להקדושה באמת ולא יהי' שום עיכוב מהסט"א כ"א יודע שעצמו אינו כלום אין שורה עליו טומאה כמו כלי חרס שאין מקבל טומאה כיון שאין בו חשיבות רק התשמיש שבתוכו. כמ"כ אם אדם מצדו אינו דבר מה אין לסט"א נגיעה אצלו. ומדה זו נקרא זאת שאין בו רק ציווי השי"ת המהווה כל ההווה והוא נקרא זאת שאין בעולם רק זאת וזה פי' בזאת יבא אהרן אל הקודש שזה הי' כל חטא נדב ואביהוא בנ"א גדולים שהעיד מרע"ה שהם גדולים ממני וממך ואין זה קטן. אולם אשר לא צווה אותם והיינו אף אדם גדול מאוד צריך לידע ברור שאין לו שום נגיעה להקדושה מצד עצמו וזה אשר מברכין אשר קדשנו במצוותיו קודם עשיית המצוה להראות שכל התקרבות אדם להקדושה ע"י ציווי הקב"ה ולכך אחר שמתו נדב ואביהוא נאמר לו בזאת יבוא אהרן. ואיתא במכילתא על ד' ילחם לכם שהבטיחו שהשי"ת ילחם לישראל אף כשאתם תחרישון שלא יהי' לכם כח אף לצעוק ג"כ ע"ש וז"ש בזאת אני בוטח במה שהבטיחו ד' ילחם לכם שידע היטב שאין לנו מצ"ע רק ישועת ד' ולכך לא אירא:

בזאת יבוא אהרן אל הקודש וגו'. במדרש הוא שאמר דהמע"ה ה' אורי וישעי ממי אירא. רבנן פתרוהו להאי קרא הכי ה' אורי בר"ה. וישעי ביוה"כ. והוא מחוסר הבנה. וגם למה מכנה אורי לר"ה. וישעי ליוה"כ. אך י"ל ע"פ פשוטו. דביוה"כ היו צריכין ישועת ה' בעצמו כמשחז"ל דשמעון הצדיק כשנכנס לק"ק ראה זקן א' שהלך עמו. וזה היה כבודו ית' ממש כביכול שסייעו שיכנס בשלום ויצא בשלום. וגם הוידוי שהתוודה הכה"ג על השעיר כל עונות ב"י וכתיב והשעיר אשר עלה עליו גו'. יעמד חי לפני ה' לכפר עליו. וזה היה צריך להיות לפני ה' ממש כי היו צריכים אז לסייעתא דשמיא. וז"ש וישעי ביוה"כ. וגם הא דקרא אורי לר"ה הוא משום דכתיב בכסה ליום חגינו דהוא ר"ה. דאז אתכסיא סיהרא ויש ח"ו על המוחין חשכת גדול ר"ל. כי יש מסכים ומחיצות המבדילין בין הכנ"י להבורא ב"ה וב"ש. ולזה נתן לנו הש"י עצה נכונה. לעשות אז ר"ה ואנו תוקעין בשופר ומעוררים את חיותינו וכל היסודות א"ש רו"ח מי"ם. לתוך השופר בהבל הפה היוצא מן התוקע לתוך השופר הבל של אמת. ואז בר"ה אנו מזכין מעשינו ונותנים ללבבנו איך שכל הבלים של שקר וכל הרע הכל הוא כאפס ואין. ואנו מעוררים ההבל של אמת ומייחדין אותו ית'. ועולה הטהרת הלב והיחוד עליון מן השופר למעלה לרום השמים ובוקע רקיעים ומעורר הקולות של השופר העליון והבל האמת הרוחני ועי"ז כל הרע צריך להסתלק וכל המסכים יתבטלו ואז מתחיל אורו של הש"י להזריח על נשמות ישראל ואז ממילא נתערבב השטן ואין שום קיטרוג כי אור פני מלך חיים חופף עלינו. וכמ"ש הנביא והיה ה' לך לאור עולם. וזה"ש אורי בר"ה. או י"ל דהנה איתא בגמ' פסחים אור לי"ד בודקין כו'. ואמרו שם מאי אור נגהי דאיכא אור יממא ואור לילא. ולכאורה יפלא איך שם הכתוב אור לחושך. אך דבאמת יש הרבה בחי' אור. זו למעלה מזו אשר כ"א מאיר יותר מחבירו יו"ד מעלות ואור התחתון יחשב לחושך נגד גודל אור הבהיר וגבוה ממנו כמו כן הכנ"י כשהם דבוקים אליו ית' ממש. בדביקות אמיתי אז מאיר להם אור המלך עליון אור הא"ס המבהיק ומנהיר עיני חכמים. אבל ח"ו כשהם נופלים ממדריגה זו והם נפרדים מדביקות העליון. אז נפסק ח"ו האור עליון. אך לכל זאת נשאר אצלם הרשימו ועדיין מאיר להם. אך מכ"מ נקרא חשכות נגד אור הדביקות שהוא אור עצום וזך והנה הפייטן יסד בהשיר כתרו ישועה והכוונה כי הוא ית' מכתיר א"ע בהישועה שעושה לזרע ישראל זה הכתר שלו ומעטר א"ע בזה שעושה צדקה ומושיע את עמו ישראל. והנה מר"ה ועד יוה"כ הוא יו"ד ימי תשובה. אשר זרע ישראל באים אז לידי דביקות וטהרת הלב בכל יום ויום הם עולים במעלות מעולם לעולם עד יוה"כ שאז מאיר להם עולם הגבוה ונעלם כתר עליון. ואז באה הישועה לישראל. וזה"ש אורי בר"ה יהיינו שאז מתחיל אור העליון של הא"ס להאיר לישראל ע"י שהם מטהרים א"ע ומדבקי' א"ע לאביהם שבשמים ואז מאיר להם האור יומם הארה הזכה בכל יום יותר עד יוה"כ. בחי' כתר כתרו ישועה וזהו וישעי ביוה"כ. וזהו שאה"כ בזאת יבוא אהרן אל הקודש. בזא"ת שהוא נכ"ח. ר"ל כשהאדם מביט ומסתכל אל הנכ"ח ודוגמא של מעלה אשר כנגדו. כמ"ש עיניך לנכ"ח יביטו. ויעתר יצתק לנכ"ח גו'. כשהאדם מביט על זה האור והישע של שמו ית'. בזה יבוא אל הקודש לתוך הקדושה. לידי דביקות אמיתית שמו ית'. וזה"ש דהמע"ה ה' אורי וישעי היינו כשהאדם מביט ומסתכל באלו הבחי' של אור וישע הבא מאתו ית' על הכנ"י אז ממי אירא. שאין לו לאדם לירא משום נברא כ"א ממדת מ"י. ר"ל מי אנכי היינו כשהאדם רואה ומסתכל בגדלות הבורא וגודל חסדו אשר עושה עמו ובאורו אור לו. אז בא לידי יראה הרוממות ואז אין לו לירא משום דבר זולת ממ"י אנכי. כי אנכי ומי חדא מילתא הוא. כי מי שהאנכי ה' אלהיך צפון בלבו ויש לו אמונת אלהות של אנכי זה בא לידי יראת מ"י הנ"ל. ה' מעוז חיי ממי אפחד. ר"ל כשהוא ית' נותן לי עוז ותעצומות וחיות העליון אז בא אני לידי יראה לפחד ממנו ית'. אבל בקרוב עלי מריעים ר"ל אבל מיראה התחתונה היינו בקרוב עלי מריעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי. ר"ל שיש ב' מיני שונאים אשר הם מצירים להאדם א' הכואבים לאדם בגופו ובממונו. וזה"ש לאכול את בשרי והב' הם השונאים את הצדיקים מחמת שהם מובדלים לשמו ית' כמש"ה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ולזה חרה אפם וזה"ש צרי ואויבי לי דייקא. ועל זה אמר דהמע"ה מאלו השני מיני שונאים לא אירא כלל כשיש לי יראה ופחד משמו ית' כי בטוח אני שהמה כשלו ונפלו בלי יוכלו קום. ולא יהיה היכולת בידם להרע כי יפלו ממועצותיהם ויקוים בנו ואתה על במותימו תדרוך וכיה"ר אמן: