מי השלוח
אחרי מות שני בני אהרן וכו', דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת וכו'. פי' בכל עת כמו בכל אוות נפשך. היינו אחר שראית כי כל קדושת נדב ואביהוא לא הצילם מגוון חטא בקרבתם לפני ה', כי היה בעומקם תגבורת אהבה יותר מיראה, לזאת הזהיר אותו שאל ידמה בנפשו שבכוחו יוכל להשמר מזה וישמור את עצמו יותר מהם, רק שיהיה לו תמיד מיחוש בזה וידע שצריך תמיד סיעת הש"י. כי בזאת יבא אהרן מורה שיבא באותן ענין עצמו שבאו נדב ואביהוא, כי באו בקדושה ובטהרה ושמירה גדולה, ורק העצה בפר בן בקר לחטאת וכו'.
מי השלוח
ואל יבא בכל עת אל הקדש. כמו שבעולם הזה נקרא תאות הממון כל חפץ וזאת גובר על כל החמדות, כי זה התאוה היא חמדה כוללת שיוכל להשיג על ידה כל התאוות, כן דברי תורה נקראים כל עת וגם כל חפץ, כי דברי תורה כוללים כל הטובות וכל הישועות, לכן זה היום הכפורים כולל כל העתים, כי בזה היום המיוחד השי"ת מגלה מצחו רעוא דרעוין ומראה עומק אהבתו לישראל ובפרט במקום קדש הקדשים שם הוא כלל הכל וזה נקרא כל עת, וכן איתא בתורת כהנים (פרשת אחרי) ואל יבא בכל עת זה יום הכפורים, ולכן מזהיר השי"ת לכהן גדול שאל יבוא בכל עת, היינו בהתפשטות אהבה ושמחה לא תבוא, רק תבוא בצמצום ויראה ודרך ארץ ולכן נסמך זה לפרשת נדב ואביהוא.
רש"י
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא. שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָנָיו: