פירוש על ויקרא 18:20

ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע אמר ר"א (אבן עזרא על ויקרא י״ח:כ׳) כי המשגל לשלשה חלקים נחלק האחד לפריה ורביה והשני להקל מלחות הגוף והשלישי לתאוה הנמשלת לתאות הבהמות ואמר הכתוב "לזרע" וטעמו אפילו לזרע והנה היא אסורה לגמרי ואפשר שאמר "לזרע" להזכיר טעם האיסור כי לא יודע הזרע למי הוא ויבאו מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם ולא הזכיר זה בעונש (ויקרא כ׳:י״ח) כי אפילו הערה בה ולא הוציא זרע יתחייב ולכך אמר בסוטה (במדבר ה יג) ושכב איש אותה שכבת זרע כי בעבור הזרע תהיה קנאתו וכן בשפחה חרופה (ויקרא י״ט:כ׳) הזכיר שכבת זרע כי האסור בעבור שיוליד זרע מן השפחה והנכון בעיני כי בעבור היות אשת עמיתו אסורה לו לגמרי לא ינקה כל הנוגע בה (משלי י כט) הוצרך לומר "לזרע" שאם אמר "לא תתן שכבתך" בלבד היה נראה שיזהיר אפילו השוכב עמה לחבק ולנשק וכאן בחייבי כריתות יזהיר על כן הוצרך להזכיר שכיבה לזרע לפרש כי במשגל יזהיר והוא הטעם בשפחה חרופה שהיא כאשת איש וכן יאמר באשת איש (ויקרא כ׳:י׳) אשר ינאף את אשת רעהו ולא אמר ישכב כי לא בשכיבה לבד יזהיר ולא אמר בכאן "לגלות ערותה" כי לא יזכיר כן רק בשאר הבשר ובנדה ושהאסור בהן בעבור הגלוי כמו שאמר (שם פסוק יט) כי את שארו הערה ורבותינו דרשו באשת איש למעט משמש באבר מת ואמרו בשפחה חרופה שאינו חייב אלא בגומר ביאתו כמו שמפורש ביבמות (נה):

ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. כתב ר' אברהם כי המשגל נחלק לג' חלקים א' לפריה ורביה ושני להקל מליחות הגוף והשלישי לתאוה הנמשלת לתאוות הבהמה וכיון שאמר הכתוב לזרע אסרה לגמרי. והרמב"ן כתב שאמר לזרע להזכיר טעם האסור כי לא יודע הזרע למי הוא ויבא מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם ולכך אמר בסוטה ושכב איש אותה שכבת זרע כי בעבור הזרע תהיה קנאתו וכן בשפחה חרופה הזכיר הזרע כי האיסור בעבור שיוליד זרע מן השפחה ובעונש לא אמר זרע כי אפי' הערה בה ולא הוציא זרע חייב. והנכון בעיני כי בעבור שאשת עמיתו אסורה לו לגמרי ולא ינקה כל הנוגע בה הוצרך לומר לזרע שאם אמר לא תתן שכבתך בלבד היה נראה שיזהיר אפי' בשוכב עמה לחבק ולנשק וכאן הזהיר על חייבי כריתות על כן הוצרך לומר לפרש שלא הזהיר אלא במשגל. ולא אמר כאן לגלות ערותה שלא אמר כן אלא בשאר הבשר ובנדה שהאסור בהן בעבור הגלוי:

לטמאה בה. במקצת ספרים כ"י מלת לטמאה בטפחא ומלה בה בדגש. וס"ס לטמאה במקף והבי"ת רפה וכן בספרים שלנו: