פירוש על ויקרא 18:19

ואל אשה בנדת טומאתה אסר הכתוב הנדה מפני טעם שהזכרתי (רמב"ן על ויקרא י״ח:ו׳) שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע והנה הולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כאשר הזכרתי כבר (רמב"ן על ויקרא י״ב:ב׳) ומדם הנדות לא יהיה נוצר כלל ואיך יעשה ממנו ולד והוא סם המות ימית כל בעל חיים שישתה אותו או יאכלנו והנה בהיות ברחם דם נדה הרבה לא תתעבר ממנו כי לא יוצר כלל ואף אם תתעבר מדם אחר ויהיה נזון מזה הוא ימיתנו וכבר הזכירו הרופאים עוד שאם יהיה נזון מדם משובח וכל מזונו מדם טוב אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות יחמיץ אותו ויוליד בולד שחין ואבעבועות למיניהם ועל דעת רבותינו (תנחומא מצורע א) אם ישאר ממנו בגופו קצת יהיה הולד מצורע ומכל הפנים האלו ראוי שתרחיק התורה משכב הנדה ועוד הגידו בו נסיון אמיתי והוא ממפלאות תמים דעים בתולדה כי הנדה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה יראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי ורוע האויר ידבק במראה והנה היא כאפעה הממית בהבטתו וכל שכן שתזיק לשוכב עמה אשר תדבק גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו ולכך גזר עליו הכתוב (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו כי רעתה רוע מתדבק והוא שאמר "בנדת טומאתה" ויאמר טומאת הנדה (יחזקאל לו יז) כי יזכיר בה לעולם טומאה שהיא כשרץ וכאיש המצורע שטומאה להם בגופם ויתכן שזהו טעם את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה (ויקרא כ׳:י״ח) כי המקור המושחת ההוא ראוי להסתם לא שיגלה וישאב ממנו מים הרעים המזיקים מאד והנה נאסר לזרע הקודש כל ימי טומאתה עד שתטבול במים כי אז תטהר גם במחשבתה ותהיה נקיה לגמרי:

ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. שינה הלשון בשביל שהיא מצוי לו יותר לכך הזהיר להרחיקה יותר ושלא ליקרב אליה כלל אפי' ליגע בה. וכתב הרמב"ן שלכך אסרה הכתוב שלא התיר הכתוב המשגל רק לקיום הזרע והנה הולד נוצר מדם האשה ומדם הנדות לא יהי' נוצר כלל ואיך יעשה ממנו והוא סם המות ימית כל בעל חיים שישתה ממנו או יאכלנו ואם יהיה ברחם דם נדות לא תתעבר כלל ואפי' אם יהיה בו דם אחר ותתערב עמו טפה מדם נדות תמיתנו ואם לא ימות יוליד בו שחין רע או מצורע. ועוד הגידו בו נסיון אמיתי שאם תביט במראה של ברזל בהיר ותאריך לראות בה בתחלת זובה יראו במראה טיפות כטפת הדם כי הטבע זרע (הרע) המזיק שבה יוליד גנאי ורוע האויר ידבק במראה והנה היא כאפעה הממית בהבטה וכ"ש שתזיק לשוכב עמה ולכן גזר עליו הכתוב ותהי נדתה עליו והוא שאמר בנדת טומאתה ואומר טומאת הנדה יזכיר בה לעולם טומאה כי היא כשרץ וכאיש המצורע שטומאה להם בגופם. ויתכן שזהו טעם את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה כי המקור המשחת ההוא ראוי ליסתם ולא שיגלה וישאבו ממנו מים הרעים המזיקים. והנה נאסר' לזרע קדש כל ימי טומאתה עד שתטבול במים ואז תטהר גם במחשבתה ותהיה נקייה לגמרי: