פירוש על ויקרא 19:25

וטעם לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ידוע לפי פשטו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו וגו' ועל דרך האמת יש לך לדעת ולהתבונן במה שהעירותיך כי ברית כרותה לשפתים וכל הצועק בדין מן השמים נזקקין לו והנה בבא הלילה שאז הוא ממשלת מדת הדין אם השכיר תובע עלבונו לפני השם יתעלה תפגע בו מדת הדין הממונה ליפרע מן החטאים:

ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. הנראה בכוונת הפסוק כי אכילת האדם צריך להיות בכוונה והיחוד הידוע לי"ח אשר ע"י מאכלו גורם היחוד והשפע בכל העולמות והוא שאמרו ז"ל לאכלה ולא להפסד שלא יפסיד חליל' במאכלו אך על הכוונה הראוי' אז עי"ז גורם ועושה הברכה גם בעוה"ז וזה מהאוכל יצא מאכל ר"ל ע"י האוכל יבא הברכה ומאכל הרבה בעולם והוא שכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' ר"ל וברכת את השם הוי' אשר בהמדות להשפיע כל טוב וזה הרמז במאמר' ז"ל אצל פועל כי משל שמים הוא אוכל ולא משלו ע"ש בפ' הפועלים וכן הלכה. והרמז כי האדם הוא נקרא פועל להקב"ה ומשל שמים הוא אוכל ולא משלו ובכן ע"י מאכלו הוא ממשיך השפעה יותר משמים ומעשי ידיו מתברכין והוא הנכון בעניני הפועל שעמדו הראשונים למה לא נאמר בתורה לאו דחסימה גבי פועל רק אצל בהמה. והטור כתב כי כאן מותר הבהמה מן האדם ע"ש בטור. ולהנ"ל ניחא כי בהיות האדם העני הפועל אוכל הוא לטובת בעל הבית. כי ע"י אכילתו מתברך הבע"ב כמ"ש בע"ב בוצע ואורח מברך פי' מברך את הבע"ב. הנה אם הבע"ב אינו נותן לו לאכול הנה די לו ההיזק הזה שאינו מתברך ע"י הפועל כנ"ל וקלב"ם לא כן אצל הבהמה לקי על החסימה. והנה בהיות אכילת הפועל משל שמים ולא משלו לכן אנו מברכין ברוך שאכלנו משלו כי אין לנו כלום בשכר מעשינו וזה לא משלו הוא אוכל רק משל שמים בחסד ולא בשכר המעשה כי מי יאמר זכיתי לבי לכן אינו אוכל משכר מצותיו כלום. אמרו ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ישלם לך שכר פעולתך משלם כי לא לקחתי ממנו עדיין כלום. וז"ש הנה ה' אלהים בחוזק יבא כו' הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ר"ל כמו שבארנו כי האדם הפועל לפני ה' משל שמים הוא אוכל ולא בשכר הפעולה. נמצא כי כל שכרו עדיון מוכן ועומד לפני הש"י לשלם לו כי לא לקח משכרו עדיין כלום. ומה שנתן לו הש"י פרנסה וכל טוב לאדם הוא כדי שיהי' לו כח והדרגה לעבודת הש"י בשלימות והן הנה כל היעודים הגשמיים הטובים שנכתבו בתורה כמה פעמי' כמו אם בחקותי תלכו וכדומה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה) שם כי הברכות הגשמיים האלו הם שיהי' האדם בריא וחזק לעבודת הש"י בלי מונע. והוא כמו שאמרו ז"ל במס' גיטין אצל המקדיש עבדו לווה ואוכל אף להעדפה מטעם דהקדש גופי' ניחא לי' כי היכא דלישתבח עבדי'. וזהו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כי עדיין לא קבל כלום. וז"ש הכתוב תאכלו את פרי' בכוונה הראוי' וזה יהי' לכם להוסיף לכם ברכה להוסיף לכם תבואתו. כי כן הצדיקים פועלים היחוד והברכה בכל העולמות. כמ"ש והדרת פגי זקן פי' תהדר ותסבב בחי' זקן מלא רחמים שיהי' היחוד פא"פ כי כן הדר הוא לכל חסידיו החסידי' מהדרי' הכל לטובה והוא שכתוב והעושר והכבוד מלפניך כי בהצדיק כתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. והעושר והכבוד מלפניך מהצדיק שהוא לפניך:

להוסיף לכם תבואתו רמב"ן כ' טעם לערלה כי ראוי להקריב להקב"ה ראשית פרי האילן ושלשה שנים הראשונים אין הפירות טובים ע"כ נאסרו עי"ש וקשה א"כ אחר שכבר נתחלל ע"י פירות שנה הרביעית יהי' מותר לאכול אח"כ פירות של ג' שנים הראשונים ונ"ל אע"ג דפירות ערלה בשריפה כדאיתא סוף תמורה וכ' תוס' דילפינן מכלאים מ"מ בקרא לא כתיב בהדיא מה יעשו בהפירות רק שהם ערלים וכל בר דעת יכלה פירות האילן תיכף מחנטה ואילך טרם שיגיע לבוסר וירויח כח האילן שיוציא פירות יותר טובים בשנה הרביעית כיון שלא הוציא כוחו וליחותיו בפירות ג' שנים ואילו הי' הפירות מותרים אחר שנה הרביעית לא הי' מכלה פירות של ג' שנים כדי שיהיו שמורים לו לאחר שנה הרביעית ומדנאסרו לעולם יכלה הפירות בעודם חונטים אך לפי זה יש לחוש שגם פירות שנה הרביעית יכלה שהרי צריכין פדיון ע"כ טוב לו לכלותם להרבות לו פירות שנה החמישית ע"כ אמר שלא יעשה כן וזה יהי' להוסיף לכם תבואתו (היינו שמעוררו שעל ידי שיהיו קודש הלולים ירבה לו תבואתו):