פירוש על ויקרא 19:24

יהיה כל פריו קדש. כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ וְגוֹ' קֹדֶשׁ לַה' (ויקרא כ"ז), מַה מַּעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵינוֹ נֶאֱכָל חוּץ לְחוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בְּפִדְיוֹן, אַף זֶה כֵּן, וְדָבָר זֶה הלולים לה' הוּא, שֶׁנּוֹשְׂאוֹ שָׁם לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל לַשָּׁמַיִם (עי' ברכות ל"ה):

קודש הלולים - קדש כמעשר שני לאוכלו בירושלים ולהלל לבורא, שכן מצינו במעשר שני שיאכלוהו: במקום אשר יבחר למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים.

יהיה כל פריו קדש כמעשר שני שכתו' בו כל מעשר הארץ קדש ליי' מה מעשר אינו נאכל חוץ לחומ' ירושל' אלא בפדיון אף זה כן. פי' האי דכתי' יהיה כל פריו קדש אינו ר"ל שיהיה אסור בהנאה כקדש אלא שלא יאכל חוץ לחומות ירושלים דומיא דקדש דמעשר שני דכתיב ביה וכל מעשר הארץ קדש ליי' שהוא נאכל לבעלים לפנים מן החומה שנאמר ואכלת שם לפני יי' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם דילפינן קודש דהכא מקדש דמעשר שני בג"ש מה מעשר שני אינו נאכל חוץ לחומת ירושלם אף זה כן כי היכי דילפינן מג"ש דקדש קדש מה להלן טעון חומש וביעור אף כאן טעון חומש וביעור כדתניא בת"כ ומייתי לה בפ"ב דקדושין אבל לענין פדיון שיהיו פירות כרם רבעי מחוללו' על המעו' ויעלו המעות לירושלם והפירות יאכלו במקומן ילפינן לה בברכו' פ' כיצד מברכין מקדש הלולי' ליי' דדרשי' הלולי' לשון חלולי' וחלולי' תרי משמע חד דאמר רחמנא אחליה והדר אכליה שאם באת לאכלו חוץ לירושלם הוציאנו לחולין ע"י פדיון וחד דבר הטעון שירה טעון חלול ושאינו טעון שירה אינו טעון חלול לומר שאין תורת רבעי נוהגת אלא בכרם שנ' הלולים וקרינן חלולים דבר שמהללים בו טעון חלול וזהו יין שאין אומרי' הלוי' שיר של קרבן במקדש אלא על היין כשמנסכים נסכי מזבח אבל אי לאו קרא דהלולי' לא הוה מצינן למילף זה מג"ש דקדש קדש משום דהא אדרבה לילף לחומרא קדש קדש משביעית שאין לה פדיון א"נ אי מהתם לא הוה ידעינן דפדיון רבעי נוהג אלא בזמן שמעשר שני נוהג שהיא השנה הראשונה ושניה ורביעית וחמישית לשמיעה אבל שלישית וששית שאין מעשר שני נוהג בהן אלא מעשר עני אימא לא קמ"ל כמו שתרצו התוספות בפרק כיצד מברכין אבל מדברי רש"י ז"ל שאמר אלא בפדיון משמע שהוא סובר שגם הפדיון מגזרה שוה דקדש קדש יליף לה ולפיכך פירש קרא דהלולים ליי' שדבר זה שאמר הכתוב שיהיה קדש לענין שיאכלו בירושלם להלולים ליי' הוא פירוש להלל ולשבח את השם וצריך לומר שהוא סובר שמה שדרשו אותו רז"ל בפ' כיצד מברכין לענין פדיון לאו ילפותא גמורה היא אלא דרשא בעלמא לגלויי לן שהג"ש של קדש קדש כללי הוא ולא באותן שנים שנוהג בהן המעשר שני בלבד: