פירושים על ויקרא 2:6: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

פתות אתה פתים. לְרַבּוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת קֹדֶם קְמִיצָה לִפְתִיתָה (שם ע"ה):

פתות אותה פתים לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה לפתיתה. פירש לאו מפתות אותה פתים הוא דקא מרבה כל המנחות דהכא ליכא רבוייא אלא מסיפיה דקרא דכתיב מנחה היא הוא דקא דייק לה דמנחה היא קרא יתירא היא לרבות כל מנחה מלמד שכלן צריכות פתיתה ואף על גב דקרא דויצקת עליה שמן מפסיק בין מנחה לפתים אפילו הכי דריש הכי משום דמנחה אכוליה קרא קאי כדפרש"י והכי תניא בהדיא בת"כ ומייתי לה בפרק אלו מנתות פתות אותה פתים מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים ת"ל אותם מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים אחר שריבה הכתוב והדר ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים ואמר לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה כדי למעט מנחת הסלת שנאפת אחר קמיצה משום דפתיתה אינה אלא לקמיצה וכבר קדמה לה הקמיצה בעודה סלת ואין צורך לפתיתה:

פתות אותה. אותה למעט שתי הלחם ולחם הפנים ^לדנסמך על המבואר בסמוך מנחה היא לרבות כל המנחות לפתיתה, על זה אמר דיוצא מן הכלל שתי הלחם ולחם הפנים שאין פותתין אותן אע"פ שהם מכונים מנחה. וטעם הדבר מבואר בתו"כ מפני שאין מהן לאשים כלל אלא נאכלין כולן ולא כשאר מנחות שקומץ שלהן נקטר, ולכן מכיון שדבר מאכל הוא לאדם אינו נפתת. .
(שם ע"ה א')