פירושים על ויקרא 2:5: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ואם מנחה על המחבת. שֶׁאָמַר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַחֲבַת; וּכְלִי הוּא שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאוֹפִין בּוֹ מִנְחָה זוֹ עַל הָאוּר בְּשֶׁמֶן, וְהַכְּלִי אֵינוֹ עָמֹק אֶלָּא צָף, וּמַעֲשֵׂי הַמִּנְחָה שֶׁבְּתוֹכוֹ קָשִׁין, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא צָפָה, הָאוּר שׂוֹרֵף אֶת הַשֶּׁמֶן. וְכֻלָּן טְעוּנוֹת שָׁלוֹשׁ מַתְּנוֹת שֶׁמֶן — יְצִיקָה וּבְלִילָה וּמַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי קֹדֶם לַעֲשִֹיָּתָן (שם ע"ד):

ואם מנחה על המחבת שאמר הרי עלי מנחת מחבת. שאם לא פירש כן אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סלת כדלעיל:

ואם מנחה על המחבת. תני, ר, חנינא בן גמליאל אומר, המחבת צפה ומעשיה קשין, מנלן, דכתיב (פ' צו) וכל נעשה במרחשת ועל מחבת ^כטר"ל מדשינה לכתוב במרחשת בבי"ת ובמחבת בעל, משמע שכן הוא תכונתן, שהמרחשת עמוקה ושייך בה בית השמוש שהוא במקום בתוך ומחבת צפה ושייך בה על, וממילא מתבאר שהמנחה שבמרחשת אין מקפידין לעשותה גם רכה ולא חיישינן שמא תתפרץ לחוץ אחרי כי שפת הכלי תעכב, משא"כ במחבת שאין לה שפה בהכרח לעשות הבצק קשה כדי שלא תתפרץ. .
(שם ס"ג א')