פירוש על ויקרא 20:19

וערות אחות אמך וגו'. שָׁנָה הַכָּתוּב בְּאַזְהָרָתָן, לוֹמַר שֶׁהֻזְהַר עֲלֵיהֶן בֵּין עַל אֲחוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ מִן הָאָב, בֵּין עַל אַחְיוֹתֵיהֶן מִן הָאֵם, אֲבָל עֶרְוַת אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו לֹא הֻזְהַר אֶלָּא עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מִן הָאָב (עי' יבמות נ"ד):

וערות אחות אמך וגו': צריך עיון גדול למה בפרשה זו שהיא פרשת עונשין בא פסוק זה לבדו דרך אזהרה (לא תגלה) ולא דרך עונש (ואיש אשר ישכב), ובכל המפרשים רש"י לבדו העיר על זה. גם צ"ע על חלוף הסדר שנסדרו העריות בפרשת אחרי מות ובפרשה זו. גם הושמטו כאן שתי אחיות, אולי מפני האחת מותרת במיתת חברתה. ומה שרמז ראב"ע שהוא בשביל כבודו של יעקב הוא תפל בלי מלח, וכבר השיב עליו דון יצחק. ואמנם עונש לוקח אחות אביו או אחות אמו שאמר בו עונם ישאו ולא פירש עָנשם, אולי הוא כמו בפסוק שאח"כ שאמר חטאם ישאו ערירים ימותו, ויהיה עונש אלו ואלו למות ערירים. גם צ"ע למה הקדים אחות אם לאחות אב, ויוסף שבתי באזיבי אומר כי להיות שהבן יש לו געגועין עם אמו יותר מאביו קרוב יותר שתחשוק נפשו באחות אמו ולא באחות אביו. והנה נ"ל כי פסוק י"ט כ' וכ"א המכוון בהם ענין פרטי ומשונה מענין שאר העריות, כי כשהזכיר בפסוק י"ח שכיבת הנדה, השלים ענין עריות שאדם דבק בהן לתיאבון, ועכשו בה להזהיר על מי שאין לו בנים ולוקח אשה להעמיד ממנה בנים, על כן התחיל בלשון אזהרה ואמר לא תגלה, כלומר אל תחשוב כי מה שהזהרתיך בפרשה שלמעלה אינו אלא בעושה לתיאבון, ולא במי שעושה להעמיד זרע ולהקים את שמו, כי היבום להקים שם אחיו היה דבר נוהג אצלם, ואולי גם בשאר עריות היו לפעמים נוהגים היתר כשהיתה הכוונה לשם שמים. והנה אסר אחות האם ואחות האב ואשת הדוד ואשת האח, ובכלן העונש הוא למת בלא בנים, חֵלף מה שהיתה כוונת הלוקח להעמיד זרע. והנה הלוקח אשה לשום בנים אין ספק שיבחר שה שכבר ילדה זרע, לפיכך לא הוצרך להזכיר כאן היתר היבום, כי היבום הוא כשאין שם זרע, ואם מת האח בלא בנים, מסתמא גם אשת המת לא ילדה (וכבר אפשר שילדה לאיש אחר קודם שתנשא לזה, אבל הכתוב מדבר בהווה, שנישאת בתולה ולא אלמנה), והאח החי המבקש אשה להעמיד תולדות לא יבחר באלמנת אחיו שמת בלא בנים. וזה שאמרתי כי בכלן העונש הוא למות בלא בנים, הוא מפורש בשני מקראות שאחר זה אבל בפסוק זה (י"ט) לא נתפרש העונש, רק אמר עונם ישאו, ויתכן להאמין שהכונה כמו בשני המקראות שלאחריו שכתוב בהם חטאם ישאו ערירים ימותו, ערירים יהיו. וכל זה שכתבתי על המקרא הזה ושנים שאחריו אינו אלא השערה בעלמא.

וערות אחות אמך וגו' שנה הכתוב באזהרתן לומר שהוזהר עליהן בין על אחות אביו ואמו מן האב בין על אחיותיהן מן האם אבל ערות אשת אחי אביו לא הוזהר אלא על אשת אחי אביו מן האב. כדתניא בפרק הבא על יבמתו ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם פירוש האי קרא דכתיב בפרשת אחרי מות בין מן האב בין מן האם קמיירי אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם כו' ומסיים בה ת"ל וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם ופרש"י ת"ל מקר' שני כתוב בפרשת קדושי' וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה שלא היה צריך להזהיר בם שכבר הזהיר בפרשת אחרי מות ולא ה"ל לאשמועינן אלא עונש כמו באשת אח ובאחותו לומר איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו אלא לא בא רק לרבו' אחות אביו ואחות אמו אף מן האם אבל ערות אשת אחי אביו שהיא במקום אחי אביו אע"פ שדומה לאחות אביו כיון שלא נשנת בפרשת קדושים כמו שנשנת אזהרת אחות אביו ואחות אמו אינו מוזהר אלא באשת אחי אביו מן האב בלבד אבל לא מן האם וא"ת ולמה נשנו שתי האזהרות של אחות אביו ושל אחות אמו בפרשת קדושים לכתוב חד מנייהו ותיתי אידך מיניה כבר הקשו זה בגמרא ותרצו מצרך צריכי דאי כתב רחמנא אחות אביו שכן יש לה ייחס שמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם אבל אחות אם אימא לא ואי כתב רחמנא אחות אמו שכן ודאית אבל אחות אביו שהיא ספק דשמא אין זה אביו אימא לא צריכא: