Parshanut על ויקרא 20:19

וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה. הנה בפרשה אחרי מות כתיב כל חד בלאו בפני עצמו וכאן חזר וכללן. והוא להורות, דאשה שהיא אחות אביו ואחות אמו כאחד, כגון, שראובן היה לו בנים מאשה אחרת, ולאה היה לה בנים מאיש אחר, ונשא ראובן את לאה והולידו בנים, ונשאו בן ובת מראובן ולאה והולידו בנים, א"כ לאלו הבנים יש אחות מאם ואחות מאב, וא"כ ע"ז כתיב ערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה, א"כ ממילא מוכחא, דאחות האם מן האם אסורה. ולזה אמר הברייתא, דאשמועינן, דאחות האם אסורה מן האם, דודאי קרא לא מיירי בממזרים, ובהיתר לא משכחת רק באחות האם או אחות האב מן האם. ונכון בס"ד.

וערות אחות אמך ואחות אביך כו'. יעוין תו"כ, והביאו רש"י, דבא להורות, דבין מן האב ובין מן האם, דלא נאמר דוקא מן האב, וכמו בדודתו. ובפרק הבא עי"ב מצריך הא דתנא קרא באחות אביו ואחות אמו, דאי תנא אחות אמו משום, דהיא ודאי, אבל אביו דספק אימא, דדוקא אחות אביו מן האב ולא מן האם, וצ"ב, הא כיון דהוי ספק אמרת דקיל מאחות אמו דהוי ודאי, ואיך יתכן דלא נחייבו רק על אחות אביו מן האב, דאיכא עוד ספק, ולא על אחות אביו מן האם, דליכא רק חד ספק, דעל אחות אביו מן האב איכא ספק גם על אבי אביו ואחות אביו. ויש לישב. וק"ל.

עונם ישאו. ובאשת דודו כתיב חטאם ישאו, כי יצרא לא מתגרא בקרובות כדאמר ביומא, ולכן באחות אביו, שזה נגד הטבע כתוב עון, שזה מרד, ובאשת דודו חטא, שיצרו תוקפו.