פירוש על ויקרא 20:21

נדה הוא. הַשְּׁכִיבָה הַזֹּאת מְנֻדָּה הִיא וּמְאוּסָה; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לֶאֱסֹר הַעֲרָאָה בָהּ כְּנִדָּה שֶׁהַעֲרָאָה מְפֹרֶשֶׁת בָּהּ — אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה (יבמות נ"ד):

נדה היא: השכיבה הזאת (רש"י) לא האשה, כי היה לו לומר נדה היא לו, אבל נדה שם על ההרחקה כמו בנדת דותה.

אשת אחיו נדה היא. דרשו חכמים לאסור העראה באשת אחיו כנדה שמפורש בה את מקורה הערה. וי"מ משום שאשת אחיו יש לה היתר לאחר מיתת אחיו אם מת בלא בנים כמו נדה שיש לה היתר: