Parshanut על ויקרא 20:21

ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. אלא כנדה מה נדה אעפ"י שיש לה היתר לאחר מכאן, בשעת איסורה בכרת אף אשת אח אעפ"י שיש לה היתר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת (יבמות דף נ"ד). הא דלא כתיב נדה היא בפ' אחרי גבי לאוין, לפי הירושלמי שהביאו בריש יבמות בתוספות, דאשת אחיו מאמו שאין לה היתר אינה בכרת או בערירי, לכן לא תני בפ' אחרי ששם גבי לאוין כייל אף אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר מיתתו, אבל לתלמודא דילן צ"ל בפשוט, דעשה דוחה ללאו, א"כ אינו תמוה מה דעשה דיבום דוחה לל"ת דאשת אח, משא"כ גבי כרת דאין עשה דוחה לל"ת שיש בו כרת, כדמסיק בריש פ"ק דיבמות ערוה גופא ל"צ קרא, דאין עשה דוחה לל"ת שיש בו כרת. לכן כתב היא כנדה, דתורת היתר הוא ולא תורת דחיה, דמעיקרא כשנאסרה לא נאסרה לאחר מיתה, היכא דאיכא יבום. ודו"ק. ועיין תוספות שם ד"ה אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה כן. ופשוט.

ערות אחיו גלה ערירים יהיו. עיין בזה בתו"כ שממעט אשת אחיו מאמו, שנדה פירוש מי שיש לה היתר והוא אשת אח שאין לו בנים, רק שהיא גרושה ממנו, שאם יחזור אחיו ויקחנה, הלא תהא מותרת אחר מותו ביבום לאחיו. והנה להריב"א בכל חייבי כריתות אין ערירי, יעו"ש, וא"כ הלא עיקר הבנים מיוחסין להאב ומשפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת אם, ומי שנשא אשה ושהתה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא, משא"כ אשה, א"כ איש שלקח את אשת אחיו, אם לאחיו היה לו בנים ממנה או שהיה אח מאמו, איך יתכן, שהבנים שהיו לה מאחיו ימותו, וא"כ ילך אחיו ערירי, ומה חטא הוא שילך בלא בנים אם אשתו זנתה, שהכתוב מדבר על דרך הרגיל, שאחיו לא נשא אחרת רק אותה ואין לו בנים רק ממנה, רק אם נדה היא, שיש לה היתר היינו שאין לאחיו בנים, אז אם יש לה בנים מאחר ימותו בניה וערירים יהיו, לא כן באשת דודו, שאם יש לה בנים מדודו, אז לא יתכן שימותו בניה, הלא יהיה דודו בלא בנים ומה חטא שילך ערירי אם אשתו זנתה, לכן כתוב שם רק ערירים ימותו, פירוש, דמחטאן ואילך אם יהיה להן בנים ימותו, אבל בנים שיש להן לא ימותו, דהוא מה חטא שילך ערירי אם אשתו זנתה. ועיין פרק הבא ע"י דף נ"ה ע"א ובפרש"י שם. וכאן בפרש"י היפוך הדברים וצ"ע. ודו"ק.