פירוש על ויקרא 20:26

והייתם לי קדושים כי קדוש גו'. במדרש אמר הקב"ה אני קדוש ולעצמי אני מקדש. אלא אני מקדש את ישראל וישראל מקדשין אותי ע"כ לבאר זה י"ל ע"פ דאי' בזוה"ק. דאית ג' קיטרין בהאדם דאינון נפש ר"ונ. והאדם הוא בחי' קומה שלימה בחי' עולם קטן וכן בכל עולם ועולם יש כביכול אלו הג' בחי' וגם בעלמא דאצילותא קדישא ישנו כביכול אלו הג' בחי'. וגם בכ"א מהג' בחי' אלו כלולים אלו הג' בחי' ביחד. ובחי' נשמ"ה הוא בחי' וסוד חב"ד. ובחי' רוח' הוא בחי' וסוד חג"ת. ובחי' נפש הוא בחי' וסוד נה"י. והנה כמו שיש בעולם המלאכים והגלגלים בחי' הנק' שכל הנבדל. ככה ישנו בעולמות עליונים הק'. והוא בחי' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. כי קודש הוא לשון הבדלה והפרשה כמבואר לעיל כמה פעמים. ומבחי' קודש הוא מקור החיות משח רבות עילאה קדישא והשפעה טובה כל טיבו וכל חדו וכל ברכאין לכל העולמות ושם הוא מקור ושורש לאינון ג' קיטרין. והנה ידוע שישראל עלו במחשבה תחלה להבראות. והי' אז הכנ"י בבחי' יו"ד. והי' טמיר וגניז במחשבה עילאה סתימאה והמחשבה הי' בסוד ובחי' אור המקיף. והיו בחי' קודש מקיפין לה כביכול. והמשכה הוא ע"י וא"ו ואז נעשה קדוש מלא בוא"ו וזהו סוד הקידושין. שהאצבע הוא כביכול בחי' וא"ו. והטבעת קדושין הוא המקיף אותו סוד אור מקיף ואומר הרי את מקודשת לי. והבן זה. וזהו ג"כ סוד הקדושה שאנו אומרים בכל יום. קדוש קדוש קדוש. היינו להמשיך מהג' בחי' של נשמה כביכול דאינון בסוד חב"ד. אל התלת אבהן קדישין סוד חג"ת. דאינון ג' בחי' של רוח כביכול. ה' צבאות הוא בחי' נה"י ג' בחי' נפש כביכול. ואח"כ מלא כל הארץ כבודו סוד מלוכה עליונה הק'. והנה כאשר האדם מפריש ומבדיל א"ע מכל תאוה ומותרות ומכל תענוגי העוה"ז. ומכש"כ מהעבירות ר"ל. אזי נק' קדוש. וכאשר הוא נזהר ושמור כל אבר ואבר לבל יפגום אותם ח"ו. כגון חוש הראיה וחוש השמועה וחוש הדיבור. שהם רומזים לעולמות עליונים הק'. וכן כל שאר איבריו כשהם טהורים וקדושים. אזי ממשיך עי"ז קדושה ושפע חיות וברכאין טבין לכל העולמות עליונים. ונמשך עליהם שפע חיות ומשח רבות עילאה קדישא מהמקור ושורש החיות שהוא בחי' קודש. וזהו פי' המדרש אני מקדש את ישראל. היינו אני מבדיל ומפריש את ישראל להיותם לי. והיינו ע"י המצות הק' אשר צוני הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא. ועי"ז נעשים איבריו של האדם קדושים. וכמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו. ועי"ז ישראל מקדשין אותי כביכול. כי עי"ז ישראל ממשיכין קדושה וחיות ושיעשועים ושפע טובה וכל טיבו וכל חדו לכל עלמין עילאין קדישין. וכיה"ר עד יערה עלינו רוח ממרום וישלח לנו משיח צדקנו בב"א והמשכיל יבין כ"ז היטב:

והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה'. ובסוף פרשת שמיני אצל איסור מאכלות אסורות כתיב כי קדוש אני בקמץ. כי שם בקדושת מאכלים שהאדם הוא המקבל, שם נכתב כי קדוש אני בקמץ, היינו שימשך האדם אחר מדותיו של הקב"ה כי הוא יתברך משולל ומרוחק מכל גשמיות. לכן הזהיר גם לישראל לקדש ולצמצם את עצמם בקדושתו של הקב"ה. וכאן מדבר בקדושות השפעה לכן נכתב אני בפתח, כי כל ההשפעות שבעולם אינם רק מהש"י, כי דרכו להיטב לכל בריותיו ולהשפיע להם מרוב טובו, לכן מזהיר את ישראל שלא ישפיעו רק במקום שהש"י חפץ. וזה אחד מטעמי איסור עריות, כי טבע האדם להשפיע רק לבני משפחתו ולקמץ לזולתו, לכן אסר את העריות בכדי להשפיע למשפחה אחרת כרצונו להיטב לכל בריותיו. כי קדוש אני בפתח הוא שהש"י פותח את ידיו להשפיע טוב לכל בריותיו.

ואבדל אתכם מן העמים להיות לי. הפסוק הזה הוא חיזוק גדול ותקופות לישראל, אחר גודל היראה שנצטוו בזה הסדרה להתקדש בכל מיני קדושות ולהתגדר בכל מיני גדרים ולהיות מנוקים ומבוררים מכל סיג ופסולת. ואלו נאמר ואבדיל העמים מכם, היה משמע כאדם הבורר פסולת מתוך האוכל ולא ישאיר רק הטוב והמנוקה. ועכשיו שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים, כאדם הבורר אוכל מתוך הפסולת וכל מה שיש עליו שם אוכל יניחו לאוכל. וכן מבטיח לנו הש"י שיבדיל אותנו מן העמים היינו שיברר אותנו נגד העמים שאף הקטן שבישראל הוא הטוב. וע"ז הפטרת זה הסדרה הלא כבני כושים וכו' (עמוס ט',ט') והניעותי (אתכם) כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ.