Parshanut על ויקרא 20:26

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. בשמונה פרקים ביאר, שזה אינו על מצות שכליות, שבלשון חכמים נקראים מצות, בזה צריך להיות שונאם בעצם ויהיו שנואים בלבו, ורק שמעיות, כמו, חזיר ובב"ח וכיו"ב המה נקראים חוקים בזה שיאמר אפשי בהם, אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, יעוין שם פרק ששי. לכן אמר יעזוב רשע דרכו, שזה רק דברים חוקים והיצר מתאוה להן, רק שגזרה כמו עריות ומאכלות אסורות ע"ז יעזוב דרכו לבד ואיש און, שאון בכל התנ"ך הוא על גזל וחמס וכיו"ב, דברים השמעיים לחמוד אשת רעהו וכיוצא בזה, בזה גם מחשבותיו יעזוב, שנפש המעולה אינו צריך להתאות לזה. ולכן אמר והאזנת למצותיו, שיכניס תוך לבו, שלא יהרהר בהן כלל, ושמרת כל חוקיו, שישמור אבל יתאוה להן, רק ישמור מצד הגזרה ויהיה שכרו יותר גדול.