פירוש על ויקרא 22:12

ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל: י"ל בזה בדרך רמז ע"ד ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים י"ל בזה הפי' כי ים הוא בחי' סוף כל המדריגות שהוא מלכות ולכך נקרא לפעמים ים סוף ע"ש זה והוא בחי' דין ע"ד דינא דמלכותא כידוע וכשהוא מתחבר לגדולי הדור ואנשי השם עי"ז נמשך לו הדעת ג"כ ויכול להעלותו לשורשו שהוא עולם הבינה ושם נמתקין כל הדינים כשמעלה ים שהוא מלכות אל עולם הבינה שהוא מי ונעשה מזה מֵי היינו מימי החסד והרחמים והכל ע"י בחי' הדעת הוא מעלה אותו לשורשו והוא שאמר ומלאה הארץ היינו סוף המדריגות כשהוא מעלה אותו לשורשו ונעשה מן בחי' הדין שהוא אלהים אותיות מלאה והכל הוא ע"י הדעת נעשה כמים לים מכסים מן ים נעשה מים כנ"ל וזהו ג"כ יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים היינו אף בני אדם הקטנים בערך כשהם עם הגדולים היינו טפל ומחובר ודבוק אליהם או יברך היינו ממשיך בחי' בריכה עליו מן יראי ה' היינו שנמשך גם אליו בתי' הדעת והיינו כנ"ל וע"י הדעת הוא מייחד מלכות אל הבינה ושם נמתקין כל הדינים בשורשם: וזה י"ל שמרמז הפסוק כאן ובת כהן דא נשמתא כדאית' בזוה"ק כי תהיה לאיש זר דא סמא"ל אל זר אל אחר והוא לשון תמוה על מה זה ולמה זה ע"ד ונפש כי תחטא והיינו אורייתא קא תווהא ע"ז שתהא נשמה קדושה ברשות זר כנ"ל ששם הוא שורה דינים ומפרש הטעם היא בתרומת הקדשים היינו מחמת שהוא מורם ומופרש מן הקדושים ושלמים ואינו דבוק להם ולכך לא תאכל היינו שהיא בלא יחוד שאין לו דעת לייחדה ומשם נמשך צרות ודינים ח"ו אבל מי שהוא דבוק להצדיק אז נמשך גם אליו הדעת ומייחד ע"י הדעת מלכות אל הבינה ונמתקין הדינים בשורשן והבן:

לאיש זר. לְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל (ספרא):

ובת כהן וגו' היא וגו'. בתורת כהנים דרשו מיעוט היא לאמה שאמה אוכלת מצדה הגם שהיא אינה אוכלת ואפילו נתאלמנה אמה.