Parshanut על ויקרא 22:12

ובת כהן כו'. סנהדרין נ"א בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר כו' כשהוציא הכתוב כו' לסקילה ארוסה ולא נשואה כו' ארוסה ולא נשואה כו' דברי ר' ישמעאל. נראה לנו, דר' ישמעאל מגזירה שוה יליף, טעמא דר' ישמעאל הוי כרבנן דסקילה חמורה משרפה, והא דהקילה תורה בארוסה בת כהן יותר מארוסה בת ישראל הוא טעמו, דחזינן לענין פתח בית אביה דראו גדולים שגדלתם כדמפרש בברייתא דכתובות מ"ה, כן משום זה אמרה תורה שבת כהן, שאביה היא מחללת אמרה תורה בשרפה, להודיע קלון האב, שלא שמר בתו מזנות כשהיא ברשותו, לכן נתנה תורה מיתה קלה ולא סקילה, שבסקילה אינו נודע שמשום זנות חייבת היא מיתה, דהא איכא כשוף דמצוי בנשים (שם ס"ז) ומסית, וחלול שבת, ומקלל אביו ואמו, אבל שרפה נודע לכל שזנתה, שכל הנשרפין בתורה רק דחייבת משום זנות, לכן ע"י שרפה איכא חלול טפי לחביה, דנודע לכל שזנתה ואביה מחללת. אולם לרע"ק דסבר, דנשואה בת כהן ובוגרת ארוסה יצאה לשרפה שפיר אמר ר' שמעון במשנה פ' הנשרפין אילו לא היתה שרפה חמורה לא ניתנה לבת כהן שזנתה. ויעוין רש"י דף נו"ן ד"ה קסברי רבנן כו' דכמו דנשואה יצאת להחמיר כן ארוסה. ודו"ק. ויעוין שם דף פ"ד ר"ש ואליבא דרע"ק וברש"י שם. והמעיין בסוגיא דגמ' יראה כי זה נכון.

ובת כהן כי תהיה לאיש זר. בירושלמי מלמדתא דכהן. פירוש, שאשת כהן כי תהי' לאיש זר. יעוי"ש. ודריש בגמ' כי תהי' כי תבעל לאיש זר, היינו נבעלת לעו"ג או לעבד וחייבי כריתות. ולפ"ז היא בתרומת כו' לא תאכל, אבל אם היתה מעוברת מכהן ונבעלת לזר, זה העובר לא נפסל ומותר לאכול בתרומה הן בן, הן בת יהי' העובר כשר הוא, כמו שפסק רמב"ם פרק י"ח מאיסו"ב הל' ז' יעוי"ש. וזה היא ולא עוברה ודו"ק. ועיין תו"כ.

ובת כהן כו' היא בתרומת. יעוין תו"כ. ויתכן, דכשהיא עם הזרים בודאי אסורה לאכול תרומה שמא חשקה לבעלה או לבני ביתו תרומה, וכמו כתובות נ"ז ע"ב, אלא אף כשהיא לבדה ואין זר עמה גם כן לא תאכל הקדשים.