פירוש על ויקרא 22:24

ובארצכם לא תעשו. היינו שלא להתלוצץ על בריותיו של הקב"ה כמו דיליף הגמ' (חגיגה י"ד:) מזה שסירוס אסור והוא דאסור להתלוצץ, כדאיתא במס' חגיגה [שם] שאלו את בן זומא מאי לסריסא כלבא ואמר כל שבארצכם לא תעשו, ובתולה שעיברה מאי לכהן גדול מאי למיחש לדשמואל ואמר לדשמואל לא שכיחא. כי אלו השאלות שאלו אותו מפני שראו שלא ירד בשלום כמאמר הגמ' הציץ ונפגע והבינו שהשיג השגה בלתי שלימה וטעה באיזה דבר, ושאלו לו שאלה הראשונה פן היה נקל בעיניו להתלוצץ על בריותיו של הקב"ה, וזה ששאלו אותו מאי לסריסא כלבא, כי כלב הוא הבריה השפלה שבעולם. ושאלו אותו מאי לסריסא הוא באם נקל בעיניו ביטול הויתו והשיב להם שאסור כי כל שבארצכם לא תעשו, היינו שאסור להתלוצץ עליו שהוא בריה מהש"י. ואח"כ שאלו אותו פן היתה טעותו להיפך, פן היה בהשגתו כח הנבראים יותר ממה שמצוי בהם, וזה ששאלו לו ובתולה שעיברה מאי לכהן גדול, כי כהן גדול הוא הגדול שבנבראים ופן השיג את כח הויתו ביותר ממה שמצוי בו, והשיב להם לדשמואל לא שכיחא, היינו שלא ישיג אותו ביתרון הויה ממה שמצוי בו ולא יחמיר נגדו יותר מהראוי ולדשמואל לא שכיחא לפיכך מותרת לו, ובאמת עיקר טעותו היתה מה שהשיג הבדל גדול בין מים התחתונים למים העליונים [שבאמת אין הפרש ביניהם רק במלא נימא שרקיע מפסיק ביניהם כי שניהם הם בריותיו של הקב"ה ורק שצריך לקבלם כפי רצון השי"ת, וזה היה הענין בכבש הבא עם העומר שמנחתו כפולה שני עשרונים נגד מים עליונים ומים התחתונים והכבש רומז לרקיע המפסיק ביניהם. תשלום.] כדאיתא בגמ' (חגיגה ט"ו.) שאמר אין בין מים התחתונים למים העליונים רק כשלש אצבעות ואמרו לו עדין בין זומא מבחוץ, והוא שהשיג הבדל גדול בין חשק רע ובין חשק טוב.

ומעוך וכתות ונתוק וכרות. בַּבֵּיצִים אוֹ בַגִּיד:

ומעוך וכתות. אחר שדבר במומים המקריים אשר ענינם בקדשים בלבד שאסור להקריב בעלי מומין למזבח ולהטיל בהם מום אחר הקדשן דבר על מומים מלאכותיים שאסור להטילם אפילו בבהמת חולין: