פירוש על ויקרא 22:27

שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'. ובזוהר הקדוש (ויקרא צ"א.) מפרש הטעם בכדי שיעבור עליו שבת אחד, ומטעם זה היה ראוי להרצות תיכף אחר שבת, אף שנולד בערב שבת, ולמה הקפידה התורה על שבעת ימים שלמים. כי הנה הש"י ברא ששה טובות בעולם גדולה וגבורה וכו' ובכל יום מששת ימי המעשה נכלל טובה אחת מאלו הטובות כידוע. ושבת הוא היסוד והעיקר לכל הטובות, כי שבת מורה על כבוד שמים ומשבת יתפשט קדושה לכל ששת ימי המעשה, וטובות ששת הימים נכללים בשבת. ועי"ז הקפידה התורה על שבעת ימים, כי האדם צריך להקריב לפני הקב"ה דבר שלם כגון, הקרבן אחר שעברו עליו ששת ימי המעשה, היינו שנכלל בהם כל הטובות וגם יום השבת היינו להמליך את הקב"ה על כל הטובות אשר סיגל בששת ימי המעשה ואז יקרבו לה', ובאם לא עברו עליו ששת ימי המעשה אז לא קבל כל הטובות מאת הש"י ואיך יקרב לפני ה' דבר שאינו שלם, ואף כי עבר עליו שבת לא נמצא בו שלימות הבריאה, אך כאשר עברו עליו ששת ימי המעשה וגם יום השבת היינו שסיגל כל הטובות והמליך לבוראו עליהם, אז ירצה לקרבן ולכן כתיב וביום השמיני תתנו לי.

ומיום השמיני והלאה וגו' פירוש לילה לקדושה להקדישו ויום להרצאה, ואל יקשה לך הא אמרינן בזבחים כל הקרב ביום קדוש ביום וכו', דההוא דוקא לענין כלי שרת נאמר, מרבי:

לא תבשל גדי בחלב אמו. רבי אומר אין לי אלא גדי שאר בהמה מנין, נאמר כאן אמו, ונאמר להלן תחת אמו (ויקרא כב כז), מה אמו האמור להלן, בשור שה ועז הכתוב מדבר, אף כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר, ואין לי אלא חולין, מוקדשין מנין, ת״ל בית ה׳ אלהיך לא תבשל גדי אפילו מוקדשין.