פירוש על ויקרא 22:28

ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. תרגום יונתן בן עוזיאל היכמא דאבונין רחמא כן תהון רחמין בארעא תורא או רחילא יתה וית ברה לא תיכסון ביומא חד. וכדאיתא בזוה"ק (ויקרא צ"ב:) אי עביד בר נש עובדא דאכזריות הכי אתער בההוא יומא וכו'. ופירוש שם שהוא ללמד את בני ישראל מדות רחמנות, והנה במסכת מגילה איתא ההוא דנחית לקמיה דרבה ואמר אתא חסת על קן צפור וכו' אמר רבה כמה ידע ההוא צורבא מרבנן לרצויה למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן (מגילה כ"ה.) לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות. אך באמת להבין הטעם של אותו ואת בנו הוא כדמתרגם יונתן בן עוזיאל וכדאיתא בזוה"ק שהוא ללמד את בני ישראל מדות הרחמנות, כי כל המצות נקראין בזוה"ק (שמות פ"ב:) עיטין דאורייתא היינו עצות ללמוד את בני ישראל מדות טובות, אך במס' מגילה איירי בתפלה שאדם מתפלל להש"י ואמר אתה חסת משתקין אותו, כי בתפלה אסור להזכיר שום מדה מהשגות האדם בהש"י, כי תפלה הוא שהש"י יאיר עיני האדם במקום שאין ידו מגעת, ובמדות הוא בכח האדם להשיג איזה תפיסה, ותפלה היא רק להש"י שלא יתואר בשום מדה כמו שמוזכר בפסיקתא בכל קראנו אליו ולא למדותיו, וכשאדם מתפלל ומזכיר איזה מדה נראה כמתפלל ח"ו להמדה שתושיע לו והמדה אין לה מצד עצמה רק ממה שמדד לה הש"י כי עי"ז נקראת מדה, והתפלה הוא לעצמותו יתברך אשר לית מחשבה תפיסא ביה.

פן יבא והכני אם על בנים. ואתה חסת על העופות. ואמרת לא תקח האם על הבנים (דברים כב ו). וכמו כן על הבהמות. שאמרת אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). ואיך לא תחוס עלי שהבטחתני ואמרת לי יג) היטב איטיב עמך. היטב בזכותך. איטיב בזכות אבותיך.

אתו ואת בנו. נוֹהֵג בַּנְּקֵבָה — שֶׁאָסוּר לִשְׁחֹט הָאֵם וְהַבֵּן אוֹ הַבַּת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּזְּכָרִים, וּמֻתָּר לִשְׁחֹט הָאָב וְהַבֵּן (שם ע"ח):