פירוש על ויקרא 22:32

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בנ"י אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה'. ונקדים מ"ש בפר' ויקרא בפ' ואת אשר חטא מן הקודש ישלם וכו'. מעלת ק"ש במס"נ הוא תיקון לפגם הברית וז"ש וא"ת אשר חטא או"ת אשר חטא מן הקודש ישלם מ"ן ר"ת מס"נ ע"י הקדושה ישלם. וז"ש בתיקון שלשה משמורו' אמר לי' קב"ה ובשר קודש יעברו מעליך בטלו מיניהו ברית קדישא וכיון דשמע אברהם אמר ימחו על קדושת שמך. הפי' שהמליץ טוב על בנ"י שיש להם תיקון ע"י המס"נ על קדושת שמך כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל כי ענין הקדושה הוא המס"נ כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י. וז"ש כל הקורא ק"ש מזיקין בדילין ממנו. הם דמעת העשוקים שיצאו ממנו ח"ו. וע"י הק"ש יש להם תיקון להיות בדילין ממנו. וז"ש איש חרבו על ירכו מפחד בלילות חרב"ו עולה רי"ו גבורה וגם על ידי הקדושה שאנו אומרים בתפלה יש ג"כ עלי'. ולזה סמיכת הברכות אתה גבור כו' מחי' מתים אתה רב להושיע. לפמ"ש כי גדול יום הגשמים כתחיית המתי'. כי ענין העלאת הני"ק הוא בחי' תחיית המתים להני"ק שנפלו לתהומא רבא ועל ידי הגשמים עולין הצמחים והוא העלאת הני"ק. וז"ש מחי' מתים ר"ב להושיע כמ"ש ויצבור יוסף ב"ר הם ר"ב ניצוצות שהעלה יוסף ממצרים. וז"ש מחי' מתים ברחמים רבים להעלות אותם לבחי' רחם של הקדושה. וז"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבנ"י באדם ובבהמה. בכור הוא המחשבה אשר עי"ז נפלו הני"ק באדם ובבהמה. רפ"ח עם הכולל עולה כמנין פט"ר כל רחם שיעלו להקדושה לבחי' רחם כל הרפ"ח ני"ק שנפלו בבחי' גלגול באדם ובבהמה. וז"ש ועברתי בארץ מצרים וכו' והכיתי כל בכור בארמ"צ מאדם עד בהמה מארץ" מצרים" ס"ת עולה ק"ל נגד ק"ל שנה של אדה"ר שנפלו ממנו הי' להם עלי' ע"י המס"נ שהי' להם בשעת עשיית הקרבן פסח כידוע. וז"ש כי ביד חזקה הוציא ה' אתכם מארץ מצרים. כי זהו בחי' גבורה והעלאת הני"ק כמ"ש בברכת אתה גבור כו' מכלכל חיים בחסד מחי' מתים כו' ומקיים אמונתו לישיני עפר הכל רומז על העלאת הני"ק שנקראו מתים. מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים גם כן רומז על הנ"ל. ולזה סומכים תיכף ברכת אתה קדוש רומז ליעקב אבינו קדוש ישראל כי ע"י המס"נ בקדושה יחזור הכל למקום הקדושה . וזה הרומז ג"כ בפסוק הנ"ל ונקדשתי בתוך ברי אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים לשון עתיד כי ע"י הקדושה במס"נ הוא תמיד בפועל כן להוציא הני"ק מעומק הקליפות שהוא בחי' יציאת מצרי' כנ"ל:

ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים. מיכן סמכו רבותינו לומר כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. כתיב הכא ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים. וכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב).

היא שצונו לקדש את שמו והוא אמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותנו שלא נשמע אליו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה. וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם, רוצה לומר התרת עצמנו למות ביד האנס בעבור אהבתו יתעלה וההאמנה באחדותו כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בזמן נבוכדנצר הרשע כשצוה להשתחות לצלם והשתחוו לו כל ההמון וישראל בכלל ולא היה שם מקדש שם שמים אבל פחדו הכל והיתה בזה חרפה לכל ישראל על אשר אבדה זאת המצוה מכללם. ולא נצטותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם הגדול ההוא אשר פחד ממנו כל העולם, ולהיות פרסום היחוד בזה יעד השם על ידי ישעיה שלא תשלם חרפת ישראל בזה המעמד ושיראו בהם בחורים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות ויתירו נפשם ויפרסמו האמונה ויקדשו את השם ברבים, כמו שהבטיחנו באמרו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו בי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו'. ולשון ספרא על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים. ובגמרא (סנהדרין ע"ד:) אמרו בן נח מצווה על קדושת השם או אינו מצווה, תא שמע שבע מצות נצטוו בני נח ואם אתה אומר כן תמניא הוו, הנה נתבאר לך שהיא מכלל מיני המצות המחוייבות לישראל, ושמו ראיתם על זאת המצוה מאמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין. (בפרשת אמור אל הכהנים, מדע הלכות יסודי התורה פ"ה):